מאגר סיפורי מורשת

אנחנו שקד וניצן, משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדות את פריאל מתוק ז"ל, שבא שלנו שלא זכינו לפגוש.

ההורים החליטו לקרוא לסבא בשפ פריאל כי הוא הבן הבכור שלהם. השם פריאל מקורו בצמד המילים פרי-אל, כלומר תוצר האל. הענקת שם זה לבנם מסמלת את רגשות ההורים כלפי בנם, וכי הם רואים בו מתנה משמים.

סבי פריאל מתוק ז"ל  נולד בעיר כומס (אל-ח'ומס) במדינת לוב. סבא נולד להורים דתיים בשם עליזה ורחמים מתוק. לאבא של סבא היה מפעל ליצור עראק, אמו הייתה עקרת בית. הסביבה בה היו גרים הייתה יהודית, אך בשכנות עם ערבים. הבית שסבא היה גר בו היה בעבר ביתה של אישיות מפורסמת בלוב בשם סעדאוי. אותו סעדאוי נלחם במשטר האיטלקי למען עצמאותה של לוב ולאחר המלחמה הוא גלה למצרים. לאחר תקופה, הערבים מכרו את ביתו של סעדאוי, ומשפחתו של סבי רכשה אותו. הבית היה גדול מאוד, היו בו שני מטבחים והרבה חדרים. הוא היה בין הבתים הגדולים בלוב, במרכז העיירה קרוב לים.

סבא למד בבית הספר האיטלקי "אדמונדו דה אמיצ'יה" בבקרים.

סבא נולד בשנת 1924 בלוב. בשנת 1950, עלה לארץ והתישב במעברת שבות-עם. בשנת 1956 עבר להתגורר בנתניה. סבא שימש כמחנך בבית הספר במעברת שבות-עם, ולאחר שעבר לנתניה היה מחנך בבתי הספר: "מוריה", "תחכמוני", "יבנה" ואורט נתניה. הוא עסק 43 שנה ברציפות בהוראה כמחנך, מורה ומנהל, יקיר העיר נתניה בשנים 1993-1994.

מקצוע ועיסוק

בלוב עסק סבא בפעילות ציונית והוראת העברית. את השכלתו רכש בבית הספר האיטלקי ע"ש א.דה אמיצים מפי מורים איטלקים בחברת תלמידים נוצרים וערבים גם יחד. בשנת 1950 התגייס ללמוד הוראה ע"פ חוק השתלמויות בסמינר הראשון למורים שהתקיים בארץ בנתניה.  הוא למד בבית הספר טשרחובסקי בהנהלתו של מנהל מחלקת החינוך ד"ר שאול  לוין ז"ל, השתלם ונבחן בשלשה עשר מקצועות. סבא היה מחנך כיתות ז' – ח' בבית הספר במעברת שבות עם. הוא עבד במשך כל השנים כמחנך בכיתות הגבוהות בנתניה וכמנהל בשעורי ערב. בנוסף, עבד כמורה בהנחלת הלשון למבוגרים בחינוך והוראה ובפעילות ציבורית בשטחים שונים. את מיטב שנותיו הקדיש לחינוך ולהוראת רבבות תלמידים התופסים מקומם בכבוד.

סבא היה גם סופר ומשורר, וכתב מספר שירים: "יהדות אירופה על המוקד", "שא ברכה", "בת יפתח". איש שיח ודיון היה סבא פריאל ז"ל.  מלוטש בדיבורו וחריף בשכלו, בקיא בתורה ובהלכה, מטיב לשאול ומטיב לענות. אהבתו להוראה הייתה אהבה שאינה תלוי בדבר.

כיצד הכירו סבא וסבתא

בעבר קשרים בין בני זוג היו נרקמים באמצעות שידוכים, הכרויות בין המכרים. במקרה של סבא וסבתא, הם הכירו דרך ההורים בשל התואר שהיה לסבי בתור מורה. נולדו להם ארבעה ילדים, 13 נכדים ו-14 נינים. כולם גרים בנתניה, מלבד אח שגר בישוב פרדסייה. שתיים מהבנות מורות מחנכות שפרשו כבר ועדיין עוסקות בהוראה. אח אחד מנהל חנות ספורט –היכל הספורט בראשון לציון, אחות אחרת מזכירה ראשית בבית הספר. הנכדים – עופר אורנשטיין – חבר מועצה בעיריית נתניה, מנהל חברה בהייטק, חביב לוי – שופט בכדורגל, משפחת דבוש – עוסקים במיזוג אויר, משפחת מתוק – גרים בפרדסיה. האם מחנכת, הילדים סוכני ביטוח ובת קוסמטיקאית.

בזמנו בין הורים לילדים היה חינוך קשוח והיו מבטים מרוחקים בעיניים, הילד לא נסיך והילדה לא נסיכה. זה היה דור פרמטיבי מאוד, עד השעה 23:00 צריך היה להיות בבית.

הזוית האישית

שקד וניצן: נהנינו מאוד לשמוע סיפורים על סבא. לא הכרנו אותו ולא זכינו לראות אותו, אבל התכנית נתנה לנו הזדמנות להכיר ולשמוע יותר על סבא שלנו. היינו גאות על כל מה שהוא עשה כל השנים.