מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי פרחיה ששון והשנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי יעל. נולדתי בישראל בירושלים בשנת 1960. להוריי קראו שרה וחביב, הייתי בת יחידה עם חמישה אחים.

תחביביי כילדה היו לרכב על אופנים, קפיצה בחבל, חמש אבנים, "דוקים" וטיולים. את  ימי ההולדת  שלי הייתי חוגגת בצניעות, הייתי מזמינה שלוש חברות וקונה כמה ממתקים. אבל את בת המצווה שלי אני זוכרת היטב: כל השכנות באו לביתנו והכנו את כל האוכל יחדיו, ואימא שלי הייתה השפית הראשית. החלום שלי היה לפתוח מאפייה משלי. לא הגשמתי אותו, אבל זכיתי לאפות מטעמים מיוחדים וכך אני נוהגת עד היום.

מה שהיה מיוחד בתקופת ילדותי הוא, שאם הייתי רוצה ללכת לחברה לא יכולתי להתקשר אליה, הייתי הולכת אליה ושואלת אותה אם אפשר להיות אצלה. לחברות הילדות שלי קראו רחל, שושנה ואתי.

אהבתי לאכול עוגיות, ארטיקים, שוקולדים ובמיוחד קיצ'רי (מרק כורדי). השיעורים האהובים עלי היו פקידות, אזרחות, תנ"ך ובישול. הייתי חוגגת את החגים עם המשפחה. הסדרות שאהבתי היו מרקו ("הלב") וגם "גברת פלפלת". היה לי חדר שממנו יצאה מרפסת שהשקיפה אל כביש מספר אחד, מעל אבו גוש. בזמני היה אסור לבנות להתגייס לצבא ולמרות שרציתי להתגייס, לא יכולתי.

המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר הוא: 'אל תשליכני לעת זקנה'.

הזוית האישית

יעל הנכדה המתעדת: היה לי כיף לשבת עם סבתי ולשמוע סיפורים על הילדות שלה, ועל כמה שהילדות שלה מפעם שונה ודומה לשלי.