מאגר סיפורי מורשת

שמי שאול אסרף, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי רוני, במסגרתה אנו מעלים יחד סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק במלחמת יום הכיפורים.

הכל התחיל בכך שהייתי בבית הכנסת ופתאום איש נכנס לבית הכנסת ואמר: "רבותי, המצרים התחילו מלחמה עם ישראל". המשכתי להתפלל עד שנגמרה התפילה ולאחר מכן חזרתי לביתי ולקחתי את אישתי וחמשת ילדי לביתי במבשרת.

הגענו הביתה וקיבלתי פתק, בו היה כתוב: "נא לחזור לגדוד", הגדוד היה בבאר שבע. ראיתי שכולם כבר יצאו עם הטנקים, אז נסעתי באוטובוס עד שהגענו לגדוד שלנו בכיוון מצרים. הגענו, כל אחד הלך לטנק שלו והתחלנו ללכת לכיוון תעלת סואץ לפי פקודות המפקדים. הערב כבר ירד ונכנסנו לשטח המלחמה, המשכנו להתקדם ולהילחם ימים רבים, באותו רגע חשבתי על הציטוט: "עברנו את פרעה אז נעבור גם את זה" (שם עברנו משהו קשה מאוד, נוכל לעבור משהו קשה).

עלינו לרפסודה והתחלנו להתקדם לכיוון מצרים בשביל להילחם במלחמה. הגיע ערב סוכות, לא התקלחנו, לא החלפנו בגדים ולא התגלחנו. נתנו לנו בגדים, התרחצנו, חגגנו והתפללנו לכבוד ערב סוכות. באותו הלילה חיכינו לפקודות חדשות. אמרו לנו ללכת לישון, אך אחרי כמה דקות קיבלנו פקודה לקום ולהיות מוכנים לירי. לפתע שמעתי "בום" בין הרגליים! עפתי 30 מטר ממקומי.

למחרת בא הליקופטר לפנות חמישה חיילים ואותי. הורידו אותי "ברפידים", נתנו לי שם טיפול רפואי לאחר מכן הטיסו אותי לבית חולים "איכילוב". הייתי בלי הכרה עשרה ימים ורק לאחר מכן צלצלו מבית החולים לאשתי ואמרו: "בעלך שאול אסרף בבית חולים, תבואי עם משפחתך לפני 12:00".

אשתי ושני אחיי באו לבקר. האחות ביקשה לדעת מי מעוניין להיכנס לפגוש אותי. אחי הגדול נכנס וראה אותי עם כל המכשירים והחוטים והתעלף, כך קרה גם עם אחי הקטן.

כשאימא שלי נכנסה היא שמה עליי את היד ואמרה לי שהכל יהיה טוב ואין מה לדאוג, ואז אני שמתי עליה את היד. למרות שהייתי בלי הכרה, היא יצאה מהחדר ואמרה לאשתי שאני לא מת ולא אמות.

הזוית האישית

סבא שאול: היה לי ממש כיף לשתף אותך עם סיפורים ולהעביר לך מסרים חשובים לחיים, אני שמח שהכרת אותי קצת יותר טוב ואשמח שתשתפי אותי גם את בדברים.

רוני הנכדה המתעדת: היה לי ממש כיף לשמוע את סיפורך, היה מרתק מאוד לחקור את סיפורך ואני שמחה שהייתה איתי לעזור לי לכתוב ולתקן והיה לי נהדר!