מאגר סיפורי מורשת

הסיפור תועד ונכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים, יוקנעם עילית

שמי רוני, אני משתתפת השנה במיזם תיעוד של תכנית הקשר הרב דורי בשיתוף פעולה עם תכנית "ספר המתכונים של אימא" מטעם מרכז צעירים יוקנעם, במסגרתו אני מתעדת את פנינה קיסרי, אשר סיפרה לי על שורשיה בפרס ואף לימדה אותי כיצד מכינים גונדי.

כשהייתה ילדה, התגוררה פנינה בפארס, מחוז באיראן, במקום בו גרה קבוצה של לורים (מתנגדים למלך פרס), פנינה גרה באזור מאוד גבוה וירוק, בדומה לרמת הגולן בארץ. הייתה למשפחתה חנות של נעלי בית, מסרקים וכו'… ביום בו הייתה אמורה להיוולד, אביה העמיס סחורה על חמור ובאותו היום כל הסחורה נגמרה והוא מכר הכל. כשחזר זרק את כל הכסף על אימה וזה היה למזל טוב ולפרנסה. אביה לא רצה בת ומאוד התבאס על זה, ולאחר שגדלה הוא ממש שמח שזו הייתה בת והכי אהב אותה מכולם.

משפחתה רצתה לעבור דירה וביצעה מעבר לטהרן. באותו היום, אחיה עבר תאונה קשה והיה מאושפז בבית חולים של מוסלמים, מאותו היום הם נשארו לגור שנה בטהרן בגלל התאונה. מכיוון שאחיה של פנינה ישן בבית חולים מוסלמי, אמם דאגה לו לאוכל יהודי וכשר. פנינה הייתה עם דודה שלה ששמרה עליה בתקופה הזאת, כי הוריה היו עם אח שלה בבית חולים.

כיצד זכתה פנינה בגומה קטנה ויפה

יום אחד היה יום העשוראא, הוא היום העשירי בחודש מוחרם, החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי. ליום זה משמעויות שונות בעדות מוסלמיות שונות. באותו היום פנינה הייתה עם דודה שלה והם ראו את המוסלמים עושים את המנהג שלהם (שזה כמה תנועות עם סכין). פנינה הייתה ילדה קטנה ומיד רצתה לחקות אותם, לקחה סכין גדולה, רצה מהר אליהם ונפלה על הפנים כך שהסכין נכנסה לה בלחי. מיד כולם נבהלו, ופנינה נכנסה לניתוח. הדבר הראשון שהרופא אמר היה: "מקסימום תהיה לה גומה קטנה". זה הדבר הכי חשוב שפנינה זוכרת ולוקחת מהסיפור – שיש לה גומה קטנה ויפה.

העלייה לישראל

בשנת 1951 היא ומשפחתה עלו לארץ במבצע עזרא ונחמיה ובעזרת הסוכנות היהודית. זכור לה שביקשו מהם מהר לארוז מזוודה במשקל 20 קילו אשר אמורה להספיק לה ולכל משפחתה.

כשהגיעו לארץ הם ישנו באוהלים, לא היה כסף ואוכל. אמם הייתה מכינה מרק מצמחים שהייתה קוטפת בחוץ. לאחר כמה זמן הם עברו לצריפים, שגם בהם היה קשה לגור כי היה מטפטף גשם בחורף. בשנות ה- 60 עברו לדירה בקריית שמונה, פנינה התחילה ללמוד בבית ספר, עדיין היה חסר כסף והם היו מקבלים בגדים וציוד מיד שנייה. בנוסף, באותה תקופה הלבנונים והסורים היו גונבים הרבה רכוש ופרות.

כשהייתה בת 12 היא עברה לחיפה והתחילה ללמוד במסגרות חינוך שונות בעיר, עברה בין בתי ספר, למדה עם מורים פרטיים מכיוון שבקריית שמונה פחות למדה. כשהתבגרה, הלכה לבית ספר אחיות ולמדה את התחום. בזמנו כדי להתקבל היא הייתה צריכה לחתום על חוזה עבודה של שלוש שנים, וכך שעשתה. לאחר הלימודים, השתבצה ונשלחה להיות אחות בכפרים הערביים (באקה אל גרביה, אום אל פאחם, פארדיס וכו').  בהתחלה היא התבאסה ששיבצו אותה לעבוד דווקא שם. בסוף היא נהנתה מאוד, למה לדבר ערבית שוטפת, עבדה גם במרפאות וגם בטיפת חלב, היא הייתה מאוד אהובה, כל בוקר הערבים היו מביאים לה פירות ובאים ומדברים דווקא איתה.

כשסיימה את תקופת העסקתה שם היא החלה לעבוד בבית חולים רמב"ם במחלקת גניקולוגיה, יולדות והדובדבן שבקצפת – מחלקת תינוקות. היא עבדה ברמב"ם במשך 40 שנה. פנינה נהנתה מאוד מהעבודה שם. היא יכלה להחזיק מחלקה שלמה לבד ועבדה לבד כמו ארבע אחיות!

לפנינה תחביבים רבים כגון: ריקוד, סריגה, צפייה בהצגות והופעות, היא אוהבת מאוד לטוס לחו"ל. מאז ועד היום פנינה מקובלת ואהובה בסביבתה, זה הדבר הראשון שאומרים עליה ברגע שרואים אותה.

הזוית האישית

רוני הסטודנטית המתעדת: נהניתי מאוד מהמפגשים שלנו ושמחתי להגיע ולבלות עם פנינה, למדתי מהסיפורים שלה הרבה!!

הסיפור תועד ונכתב במסגרת תוכנית "ספר המתכונים של סבתא", מטעם מרכז צעירים יוקנעם עילית