מאגר סיפורי מורשת

בבקר חג ט"ו בשבט בשנת 1938 יצאה לאוויר העולם הנסיכה פנינה גבריאלוב, לימים מנטל. בהיותה בת 17 נישאה ליעקב, עולה חדש מאיזמיר שהגיע לארץ במסגרת עליית הנוער ללא הוריו. אמו ומשפחתו עלו מאוחר יותר. אם כבר מתחתנים אז גם עם החמות.. פנינה היא אישה עם לב ענק, הכילה והתייחסה בכבוד ואהבה אל חמותה. החיים היו מאתגרים. הזוג הביא לעולם ארבעה ילדים.

בשנת 2013 נולדה הנינה הראשונה, נויה, וגדלה על ברכי הלאדינו מחד ושירים עבריים ציוניים מאידך. קולה של סבתא נודע ברבים – היא השתתפה במקהלת בת ים בהיותה חלק ממשפחת גבריאלוב המוזיקאלית.

נויה אהבה את מטעמיה של סבתא רבתא, ובמיוחד את קציצת ה"שיפטה" הידועה מהצד הנאש-דידני. סבתא היטיבה לספר לנויה אודות חייה המאתגרים כילדה בארץ ישראל כשהבריטים שלטו כאן. כילדה טובה ואחראית העבירה את ימיה בין חברותיה ושמירה על אחיה. היא שימשה יד ימינם של ההורים, שהיו עסוקים יום ארוך בהפעלת דוכן הפאלפל הידוע בתחנת המרכזית הישנה של תל אביב.

מאלבום התמונות

פנינה היתה בבת עיניו של אביה, משה גבריאלוב.  פנינה הקטנה למדה מדודתה את מלאכת התפירה ותפרה לכל אשר רצה שמלה ומלבוש הולם ברוח התקופה. מלאת שמחת חיים, חייכנית ואוהבת אדם.

טראומת ילדותה הייתה בהיותה בכיתה ג', אביה משה נכווה מחומצה בפניו. היא הרבתה לבקרו בבית החולים ולהיעדר מבית הספר. עקב זאת, חזרה פעמים על לימודי כיתה ג'. כששוחרר מבית החולים, נרדף האב על ידי הבריטים שחשבוהו למפקדי המחתרות המחופשים. פניו היו מצולקות ומשקפיים כהות כיסו את עיניו שנפגעו. פנינה גם סיפרה על החלבן הערבי שהיה מסתובב עם העז וחולב חלב מול דלת ביתם, על זמני הסגר, העוצר שהבריטים הטילו בשעות אחר הצהרים, בגינן לא פעם נאלצה פנינה לישון בבית מכרים כי לא הספיקה לחזור לביתה בזמן, ועל הדאגה שגרמה להוריה עקב כך.

להגיד לכם שהיא אהבה את הקידמה והטכנולוגיה? – אז, לא.. אבל היא כן התעקשה ללמוד כל יום משהו חדש. אפילו בגיל הגבורות, פנינה לקחה קורס במחשב והתאמנה. אחד הדברים שהקשו עליה במיוחד, והיא שיתפה את המשפחה בטרוניה היה המענה הקולי, המשיבון הרובוטי שענה לה ולא בן אדם…

בשנת 2020, בעת אבל על בנה דודי שנפטר מסרטן, נויה הנינה לימדה לראשונה את סבתא פנינה להשתמש בסלפי ואמרה לה: "סבתוש, תרימי את היד כדי לתפוס תמונה..". באותה הזדמנות הצטלמנו השלוש יחד – שלשה דורות בתמונה אחת:

הזוית האישית

הסיפור תועד על ידי צוות מטה תכנית הקשר הרב דורי, תשפ"ג 2023.