מאגר סיפורי מורשת

סבתא גבי חובב נולדה ברומניה בעיר בוקרשט בווילה גדולה מוקפת חצר, יחד עם אחיה אריה, אבא שאול, אימא מלאני, סבא וסבתא. הבית שכן בשכונה יהודית מפוארת קרוב מאוד לבית הכנסת הגדול של בוקרשט. הבית היה גדול מאוד והיו בו מספר קומות ומרתף. משק הבית שכלל: ניקיונות, קניות והכנת אוכל טופל על ידי עוזרות בית גויות (רומניות) אשר גרו איתם בווילה בחדר המרתף אליו היה צמוד מטבח וחדרי הכביסה. בחדרים האלה הם בישלו את המאכלים היהודיים המסורתיים יחד עם הסבתא של סבתי ואימא שלה, שם גם כיבסו את הכביסות (לא הייתה מכונת כביסה).

אבא של סבתא היה סוחר בבדי עורות. ההורים לא היו דתיים אבל ביקרו בבית הכנסת של יהדות רומניה בימי שישי ובחגים. היו להם חיי לילה תוססים והם בילו הרבה במסעדות וריקודים.

כילדים הם היו מטיילים בגנים היפים וברחובות ומשחקים בגינות. בחצר הבית גידלו שושנים, סבתא של סבתא גבי טיפחה אותן ומדי פעם הייתה לוקחת את סבתי (אז פעוטה) לחצר להריח את השושנים והוורדים.

הארוחות שהמשפחה אכלה היו ארוחות יהודיות מסורתיות וגם אוכל טיפוסי למדינה: קבב, ממולאים, בשרים, קיגל, מרק צ'ורבה (מרק ירקות עם כדורי בשר וירקות). אחד המאכלים הידועים והזכורים לסבתא נקרא :"סרמלה "- עלי גפן ממולאים בשר.

בסוף מלחמת העולם השנייה התחלף המשטר ובמקום המשטר הרומני באו הרוסים שהשתלטו על המדינה והכניסו חוקים חדשים. אחד מהם היה קשה, הם הכריחו את היהודים בעלי הבתים הגדולים לשכן בביתם משפחות של רומנים גויים בטענה שיש מצוקת דיור וכי לא ייתכן שמשפחה קטנה תגור לבד בבית גדול.

סבתא והמשפחה שלה מצאו את עצמם גרים עם עוד משפחה בבית הגדול שלמעשה פלשה להם לביתם הפרטי. מרגע זה ואילך הם החליטו שיש לעזוב את רומניה. בתקופה ההיא היו נציגי הסוכנות היהודית מסתובבים ברחבי מדינות אירופה ועזרו לכל יהודי שרצה לעזוב לישראל. הממשלה ששלטה אז הייתה מנפיקה ויזות יציאה בהקצבה, ואלו שהיו מקבלים אשרת יציאה, היו מקבלים התרעה של יום אחד בלבד ליציאה. סבתי ומשפחתה נאלצו לעזוב את כל רכושם, בית עסק ,חפצים ועוד לארוז מזוודות לא גדולות ביום אחד ולברוח לישראל.

בזכות נציגי הסוכנות הם בחרו לעלות לישראל ולא למדינות באמריקה. וכך באוגוסט 1951 עלו לישראל אבא, אימא, סבתי ואחיה. הם שטו באונייה טרנסילבניה המפורסמת. הם ירדו בחיפה, משם הביאו אותם למעברת אוהלים בטירה. היה זה מרחב עם הרבה חול שעליו פרסו אוהלים גדולים: "שער עלייה". הם השתכנו באוהל גדול יחד עם משפחה נוספת ונשארו שם עד אחרי סיום החורף.

משם הם עברו ליפו בתל אביב (הציעו להם את ראש פינה אבל הם בחרו את תל אביב) ושיכנו אותם בבית של ערבים (שברחו עקב המצב) שנמצא ברחוב שלוש שבנווה צדק. יחד עם שלוש משפחות, שם הם חלקו את המחייה בבית, מקלחות, שירותים, מטבח. סבתא מספרת שבקושי היה חשמל ונאלצו להשתמש בעששיות ונרות.

לאחר זמן מה עברה המשפחה לגור ברחוב עזה, גם כן ביפו, שוב לבית נטוש וישן של ערבים שנטשו אותו, אבל הפעם הם גרו שם לבדם. הם היו מקבלים תלושי מזון מהסוכנות וכך היה להם אוכל בבית. את סבתי הכניסו לבית ספר היא זוכרת את המורה רבקה שלימדה אותם להכין זיתים ואת שעורי המוסיקה. אחר הצהריים הם שיחקו בחצר עם בובות סמרטוטיות.

סבתא מספרת שהיא סבלה רבות מכאבי גרון ואימא שלה הייתה לוקחת אותה תמיד לרופאים בולגרים (הם היו הכי טובים בתקופה ההיא). אימא של סבתי לקחה איתה כלים של חברת רוזנפלד אותם הם מכרו בחנות למשכונות ברחוב אלנבי, עם הכסף הזה ועם הכסף שחסכו מעבודה של אבא שלה, שהתחיל לעבוד במפעל אריגים ליד יפו, הם קנו מהסוכנות את ביתם הראשון ברחוב עזה 14 ביפו.

בשנת 1956, חמש שנים לאחר שעלו לישראל, פרצה מלחמת קדש ואבא שלה גוייס לצה"ל לשמור בהר הרצל והם, אז כמו היום, היו נכנסים למקלטים ציבוריים בזמן אזעקות.

חפץ שעובר בין הדורות

חפץ חשוב שנשאר לה מההורים הוא זוג פמוטים, החפץ נוצר בזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1920, והיה שייך למשפחה במשך דורות. הפמוטים עשויים מכסף טהור שעם הזמן השחירו, ועליו יש עיטורים, גלים, סלסולים וחריטות בצורת רקמות. המשפחה של סבתי הבריחה את הפמוטים בתוף 'פופים' מכוסים בשמיכות במזוודות, במסע באונייה לארץ ישראל. הפמוטים ליוו אותנו כל החיים, בימי חג ושבת בהדלקת נרות.

הזוית האישית

סבתא גבי: שמחתי מאוד להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי ולהעשיר את הידע של אמי נכדתי על המשפחה. אני מאחלת לך שתצליח בעתיד ובהבנת החיים.

אמי: סבתא, תודה שהשתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי, היה לי מאוד כיף איתך, נהניתי ללמוד דברים חדשים עליך.