מאגר סיפורי מורשת

שמי לינוי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דוריף במסגרתה אני מתעדת את סבתי, נפקו אמיי שיפראו, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

לסבתא שלי קוראים נפקו (אנחנו קוראים לה אמיי), פירוש השם נפקו הוא "ציפינו לך". סבתא שלי נולדה באתיופיה בכפר שנקרא וורק לובה. הבית של סבתא שלי היה עשוי מעצי במבוק ואבנים, את הבית הזה בנה סבא רבא שלי ז"ל, הבית לא מחולק לחדרים ובשעות היום סבתא רבתא שלי ז"ל הייתה מארחת דודים ומשפחה ובשעות הלילה הייתה מסדרת את המיטות לבני הבית.

הכפר של סבתי נמצא באיזור חם עם הרבה מקורות מים וטבע. שאר הבתים מסביב היו נראים אותו הדבר ושייכים למשפחה של סבא רבא שלי ובמרכז הכפר היה בית כנסת בשביל היהודים. 40 דקות מרחק משם היה נחל. להורים של סבתי קוראים ביטואה וטקטו. סבא רבא שלי עבד בחקלאות וסבתא רבתא שלי הייתה אחראית על מטלות הבית וגידול הילדים.

לסבתא שלי יש עוד ארבעה אחים והיא ממוקמת שנייה בסדר הילודה, סבתא שלי מספרת שסבא רבא היה איש עם המון כבוד עצמי וכלפי הסובבים אותו, סבתא רבתא אישה צנועה וטובה. בכפר כולם היו לבושים בבגדים מסורתיים, נשים נשואות שמו כיסוי ראש ונטלה (צעיף מסורתי) כמו כן גם הגברים המבוגרים.

הגברים במשפחה דאגו לחקלאות שבעזרתה הגיעה פרנסה לבית והנשים דאגו למטלות הבית כמו לניקיון הבית, כביסות, בישולים וחינוך הילדים. המאכלים המסורתיים הם אינג'רה (פיתה מסורתית ועליה תבשילים רבים). גם היום אנו אוכלים את המאכלים האלו ובשבתות אנו אוכלים פיטפט שמורכב מלחם מסורתי, גבינה ותבלין חריף.

עיקר הנושאים בין הורים לילדים היו סביב עבודות בית, חקלאות, עזרה הדדית להורים וחיי היומיום.

זיכרונות ילדות

סבתא אמיי הייתה ילדה מאוד שובבה, אהובה ותמיד הייתה מוקפת בחברות. כשסבא וסבתא רבא התחתנו, הם עברו לגור בכפר של סבא רבא, ז"א שהם היו מוקפים במשפחת המוצא שלו ולכן רוב חברותיה של סבתא שלי הן גם הדודות שלה. סבתא שלי סיפרה לי שבתור ילדה היא אהבה לשחות ולרקוד, ונהגה תמיד לעשות זאת באירועים משמחים (כמו: חתונות) שהיו בכפר והיא בלטה בהם מאוד ותמיד משכה את תשומת ליבם של כולם. סבתא שלי לא למדה בביה"ס כי הייתה עסוקה בלעזור לאמה במטלות הבית והיא מאוד אהבה לעשות זאת.

זיכרונות משנות העשרים

סבתא שלי נולדה בשנת 1958. בכפר של סבתא שלי לא הייתה מערכת שמע או רדיו אבל היו כלי נגינה: תופים ומסנקו (כינור חד מיתרי) שבאמצעותם הפיקו מוזיקה משמחת ומרקדת. כשסבתא שלי עברה לגונדר, היה לה רדיו ובאמצעותו שמעה חדשות ומוזיקה באמהרית. היום גם בחתונות של בני העדה האתיופית ושל משפחתי משמיעים מוזיקה אמהרית מקפיצה וכולם רוקדים לצלילי המוזיקה באמצעות הכתפיים.

אהבה ומשפחה

בעבר, הקשר בין בני הזוג נרקם דרך שידוך. אופי היחסי בין ההורים והילדים היה כיבוד הורים מבוגרים, חינוך נוקשה, הילדים ידעו את מקומם, גבולות ברורים. אין חיזורים. שידוך. כל ההיכרות בין גבר לאישה למטרה של חתונה או זוגיות היה בעזרת שידוך בלבד של המשפחות. ההורים היו מעורבים מאוד בחייהם של הילדים, שיח פתוח, מחנך, מלמד. סבא וסבתא שלי הכירו בכפר פנטיי והולידו שבעה ילדים, ולהם סל הכל 16 נכדים בגילאי 28 -7 חודשים.

עלייה לישראל

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1994 בשביל לראות את ירושלים דרך מטוס. הם הגיעו לאתר קרוואנים בחיפה, למדו את השפה באולפן. הייתה הרגשה קשה מאוד כעולים חדשים, שפה חדשה, בית חדש ותרבות ישראלית שונה. העלייה לארץ הייתה מלווה בהתרגשות גדולה והתחלה חדשה, בארץ המשפחה פגשה את אבא של סבא שלי שהמתינו לעלייתנו.

הזוית האישית

לינוי הנכדה המתעדת: היה לי מעניין מאוד לשמוע על החיים של סבתא כילדה באתיופיה.