מאגר סיפורי מורשת

שמי ארבל עובדיה, נכדתה של דוידה וקחי, ובחרתי השנה לתעד את סיפורה במסגרת השתתפותי בתכנית הקשר הרב דורי. סבתי דוידה נולדה בשנת 1959. היא עשתה עלייה לישראל, לבדה, כשהייתה בת 16. היא הגיעה משיקגו שבארצות הברית לישראל בשנת 1975 וזהו סיפורה:

ילדות בשיקגו

סבתא נולדה וגדלה בפרוור של העיר שיקגו שנקרא "DEERFIELD", בעקבות הצקות מרובות של חבריה לכיתה בגלל מוצאה היהודי, הוריה החליטו לעבור לפרוור אחר של שיקגו שנקרא "RIVER FOREST". כאשר שאלתי על חייה בשיקגו ומה היו החסרונות והיתרונות למגורים בארצות הברית, סבתא השיבה שהחסרון העיקרי הוא שלא היו הרבה יהודים אז והיא תמיד הרגישה שונה מהאחרים.

סבתא דוידה, מספרת שלמדה שם בבתי ספר נוצריים ותמיד חשה שונה וקיבלה יחס לא מכבד. היא זוכרת במיוחד סיפור על ילדה אחת שהייתה נצמדת אליה ומציקה לה כל הזמן. היא סיפרה לי, שפעם אחת הילדות אמרה לה שהיא "תכסח" אותה במגרש הספורט של בית הספר, מה שגרם לסבתי לחוש מאוד מאויימת מכך והיא ביקשה ממנהל בית הספר ללוות אותה אל מחוץ לשער בית הספר ולהגן עליה, בלי לספר לו מה הסיבה. היא גם זוכרת שהיו פעמים שאותה ילדה הרביצה לה והיו מקרים נוספים, אחרים שילדים חיברו עליה שירים פוגעניים, או היו דוחפים אותה מהאופניים, רק כי הייתה יהודייה ושונה מרוב הילדים האחרים. סבתא מסכמת את תקופת בית הספר כתקופה בה הרגישה מאוד לא שייכת ומאויימת בגלל מוצאה היהודי.

בתור ילדה, סבתא אהבה יצירה, התנדבות בספריה והכי חשוב טיפול בחיות. סבתא אהבה חיות, היא נהגה לגדל ארנבונים ולמכור אותם לחנויות לחיות מחמד. סבתא אהבה במיוחד סוסים, מגיל צעיר אבא שלה, סבא מייני, סבא רבא שלי, היה מסיע אותה לחוות סוסים שם הייתה מנקה אורוות בתמורה לשיעורי רכיבה.

סבתא מספרת ששלחו אותה שלוש פעמים בשבוע לבית ספר יהודי בבית הכנסת, כדי לקבל קצת ידע על עם ישראל וללמוד את התפילות ומנהגי היהדות. בגיל 12 סבתא עברה טקס בת מצווה, שבו היא עלתה לתורה ממש כמו טקס בר המצווה של הבנים. המשפחה של סבתא נהגה לחגוג חגים של יהודים, ותמיד רצתה לחגוג גם חגים של חבריה הנוצרים כמו חג המולד, אך הוריה לא הרשו זאת.

הביקור הראשון בארץ והתנדבות בקיבוץ עין השופט

בגיל 16 הוריה הצליחו להכניסה לתכנית קליטה בקיבוץ עין השופט, ליד חיפה שבצפון. הדבר היה מאוד מיוחד מכיוון שלא נהגו לקלוט בקיבוץ ילדים כל כך צעירים. בקיבוץ סבתא החלה את חייה בישראל, ואהבה מאוד את החיים שם ואת העובדה שסוף סוף הרגישה שייכת. יחד עם זאת סבתא חוותה קושי להשתלב בארץ בגלל  קשיי השפה והשוני התרבותי. סבתא מאוד שמחה להגיע לארץ ומאוד הופתעה שהיהודים בישראל לא נראו כמו שתיארו אותם. היא ציפתה לראות הרבה אנשים עם דגם מסויים של חולצה, מכנסיים קצרים, מגפיים גבוהים וכובע טמבל, אבל כשהגיעה ראתה אנשים מגוונים שונים ומיוחדים. הדבר שהכי אהבה כשהגיעה לארץ הוא את תחושת השייכות, העובדה שכולם חוגגים יחד את אותם החגים, את אווירת השבת ברחובות והבינה שזה המקום בשבילה לחיות.

בקיבוץ סבתא שובצה לעבודה קטיף תפוזים, למרות שתמיד רצתה לעבוד במשק החי או ברפת, היא למדה עברית באולפן עם עוד עולים חדשים ממדינות שונות, וגם נהגה להשתתף בתורנויות המטבח והשירותים בקיבוץ.

העלייה לישראל 

לאחר חצי שנה בקיבוץ סבתא נאלצה לחזור לארה"ב להשלים את הבגרויות שלה, כדי שתוכל להמשיך ללמוד באוניברסיטה בישראל, היא הייתה אז בת 17. לאחר שלושה חודשים בהם השלימה את בחינות הסיום של התיכון, החליטה לחזור שוב לישראל ללמוד באוניברסיטה.

באוניברסיטה סבתא מאוד רצתה ללמוד חקלאות ומדעים, אולם הידע שלה במדעים לא היה טוב מספיק, היא ממש התחננה שיתנו לה הזדמנות ויקבלו אותה לפחות לשנה הראשונה, אבל היא לא הצליחה לעמוד בדרישות שלהם. במקום זה סבתא נרשמה למדעי הרוח וסוציולוגיה והשלימה לימודי תואר ראשון. בלימודי התואר סבתא ציפתה ללמוד על התרבות והמנהגים של אפריקה, אולם במקום זאת הלימודים התמקדו במלחמות, בפוליטיקה, בחילופי השלטון וברציחות שם, דבר שפחות עניין אותה.

סבתא דוידה פוגשת את סבא אורי

בשנה האחרונה שלה בלימודים היא הכירה בחורה בשם תמי, אחות של סבא שלי, באחת מהפעמים שבילו יחד תמי הראתה לה את אלבום התמונות המשפחתי שלה. סבתא שלי מאוד התלהבה מתמונה בה ראתה את סבי, תמונה בו הוא מחבק עגל וביקשה מתמי לערוך ביניהם היכרות. תמי הזמינה את סבתא לארוחת שבת עם המשפחה שלה ושם סבתא הכירה את סבא פנים מול פנים ומיד הבינה שהוא האחד בשבילה. היא הייתה בת 21 והוא היה בן 23 . לאחר כשנה הם התחתנו והיא לא יכלה להתגייס. הם עברו לגור במושב ישעי, מושב בו גדל סבי, אורי. סבי, אורי, מגיע ממשפחה של תשעה אחים ואחיות וסבתי הוקסמה מהמשפחה הגדולה ומהקשר החם ביניהם. בהמשך נולדו להם חמישה ילדים אותם גידלו במושב ביניהם אמא שלי: שלי.

כיום לסבתא יש עסק בשם "פינת החי של דוידה", בו היא מגשימה את חלומה מגדלת בעלי חיים, ומנהלת עסק אליו מגיעים אנשים לראות את בעלי החיים שלה ומתקיימים בו שיעורי רכיבה על סוסים ורכיבה טיפולית.

לסבא ולסבתא היו חלקים קשים בתחילת הקשר שלהם, בעיקר בגלל הבדלי התרבויות שלהם ובגלל הקושי הכלכלי, אבל כיום הם מאוד מרוצים מהחיים שלהם ובעיקר מאיתנו הנכדים שלהם.

אני מאוד גאה בסבתא שלי שהגשימה את חלומה לגור בארץ ישראל מקום אליו היא חשה שייכות, מגדלת בעלי חיים אותם תמיד אהבה ועובדת כמדריכת רכיבה טיפולית על סוסים. אני גאה בה שהיא עוזרת לילדים להתגבר על הפחדים ושמחה לארח את כולם.

קישור לסרטון שבו ארבל מראיינת את סבתא דוידה ושומעת את סיפוריה  

הזוית האישית

סיכום החוויה של ארבל: היה לי מאוד כיף ונהנתי לבלות עם סבתא שלי זמן רב ולתעד את סיפוריה, הייתי רוצה לבלות כך איתה עוד הפעם בתכנית כזו.

סיכום החוויה של דוידה: אני מאוד שמחה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, אני מאושרת וגאה שארבל, נכדתי, בחרה לספר דווקא את הסיפור שלי והתעניינה מאוד בדרך שעברתי ובחוויות שעיצבו את מי שאני היום.