מאגר סיפורי מורשת

שמי חגי פלג, שם משפחתי הקודם לפני נישואי היה פרגמנט. נולדתי בקיבוץ חצור, גדלתי והתחנכתי בו ואני חבר הקיבוץ עד היום.

ילדות

נולדתי בבית יולדות ברחובות בשנת 1945. באותו זמן בית חולים קפלן עדיין לא היה קיים, וחברי הקיבוץ היו במחנה זמני בראשון לציון. כאשר חברת קיבוץ הייתה צריכה ללדת היא נסעה לבית היולדות ברחובות. בספטמבר 1946 עלה הקיבוץ למקום הקבע בו הוא יושב היום, בין גן יבנה למחנה חיל האוויר חצור (באותה תקופה היה המחנה שייך לחיל האוויר הבריטי). מסביב לקיבוץ באותה תקופה היו ארבעה כפרים ערביים עם כ -3500 תושבים, אני הייתי בן שנה ושלושה חודשים כשעברתי עם ילדי הקיבוץ מראשון לציון לחצור.

סיום המנדט הבריטי ומבצע "תינוק"

כשהגענו לקיבוץ היו בו 160 חברים, וחמישים ילדים. בנובמבר 1947 החליט האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בין היהודים לערבים וסיום המנדט הבריטי בחמישה עשר למאי 1948. כאמור הישוב היהודי היחיד ליד חצור היה גן יבנה. לקראת סיום המנדט הבריטי עלה המתח הביטחוני ובשל חשש להתקפה על הקיבוץ, במשך היום, העבירו את ילדי הקיבוץ לבית אריזה להדרים שהיה בפרדס של הקיבוץ. כל בוקר העבירו אותנו לבית האריזה, שם אכלנו ושיחקנו בין העצים, נחנו מנוחת צהריים ולקראת ערב חזרנו לקיבוץ לשנת לילה. בשבת 15 במאי 1948, יצאנו ילדי הקיבוץ לחגוג יום הולדת לכמה ילדים בפרדס. חגגנו שמחנו וכשחזרנו אחרי הצהריים לקיבוץ, עמד בשער חבר הקיבוץ יאק הג'ינג'י, הוא הרים יד, עצר את העגלה עם הילדים והמטפלות והכריז שפרצה מלחמת השחרור.

שבועיים מאוחר יותר טור השריון המצרי הגיע לגשר "עד הלום" ליד אשדוד של היום, וסכנת ההפגזות הייתה מוחשית. המוסדות החליטו לפנות את הילדים והנשים לחולון, שם נהיה מוגנים עד שהסכנה תחלוף. ואכן אחרי יומיים, בלילה, פינו אותנו לבית ספר "קוגל" בחולון.

התקופה בחולון

את הקבוצות של ילדי הקיבוץ שיכנו בכיתות של בית הספר. המבנה היה בן שתי קומות והייתה חצר גדולה וגדר מסביב. ליד בית הספר הייתה תחנת מכבי אש. חדר האוכל והמטבח היו בקומה הראשונה. כשהייתה אזעקה היינו רצים למקלט. באחת האזעקות התחבאתי מתחת למיטה, כשספרו את הילדים ראו שאני חסר. הייתה בהלה גדולה כי חשבו שקרה לי משהו, ורק כשמצאו אותי נרגעו הרוחות.

ההפתעה – הזיכרון הכי חזק מאותה תקופה הייתה הפתעה שהאבות הכינו לילדיהם. יום אחד הגיע לחצר בית הספר בחולון טנדר מלא באבטיחים, על כל אבטיח האבא כתב את השם של הילד/ילדה ואת שמו וכך קיבלנו מתנה מתוקה מאבא מתוק, שנשאר להגן על הקיבוץ.

השלג בשנת 1950

בחורף של שנת 1950 כל קבוצת הילדים שלי חלתה בחזרת. חזרת היא מחלה מדבקת שתוקפת בלוטות בגרון, גורמת להתנפחות הגרון, כאבים וחום. באותה תקופה בקיבוץ היה מקובל שילד שחולה מבודדים אותו מהילדים הבריאים, ואכן כל ילדי הקבוצה היו בבידוד בבית הילדים. בוקר אחד התעוררנו וילד אחד צעק: "שלג" כל הילדים הסתכלו  דרך החלונות וראו את כל הקיבוץ מושלג. לנו, שהיינו חולים, אסור היה לצאת החוצה לשחק בשלג, המטפלות הלבישו אותנו בבגדים חמים והסכימו לנו לצאת למרפסת להסתכל על השלג. עמדנו והסתכלנו איך ילדים והורים משחקים בשלג. אחרי שעה המטפלת שלנו צביה הביאה לנו שלג בשלושה סירים כדי שנוכל להרגיש מה זה שלג. לקראת הצהרים הגיע אבא של איה וזיוה ובנה איש שלג שהאף שלו היה גזר. עוד מספר שעות המשיכו ילדים והורים לשחק בשלג. למחרת בבוקר השלג התחיל להינמס. איש השלג, אחרי כמה שעות הפך לילד ולקראת הערב הוא נעלם. יחד אתו נמס כל השלג, ומאז לא ירד שלג בחצור במשך 72 שנה.

הזוית האישית

איתן: סבא היקר תודה על שהשתתפת איתי בקשר הרב דורי. היה כיף מאוד תודה . רני: סבא תודה שאתה משקיע זמן כדי לבוא ולספר סיפור שלא הכרתי מהילדות שלך. סבא חגי: לי היה חשוב לספר לנכדים שלי סיפורים מילדותי, שידעו שגם סבא היה ילד קטן פעם.