מאגר סיפורי מורשת

שמי לאון אברבוך, השנה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בחרתי להביא את סיפורה של פייגה נודלמן לו קראתי: "מילדות קשה למשפחה שמחה". פייגה נודלמן, היא סבתא רבתא שלי מצד אבא. סבי מוריס עזר לי בחקר סיפור עברה של סבתא רבתא פייגה.

סבתא רבתא פייגה נולדה בשנת 1922 באוקראינה. לפייגה היו אחד עשר אחים. מתוך אחד עשר האחים ארבעה בלבד נותרו לאחר מלחמת העולם ה-2. במהלך השנים סבתא רבתא נישאה וילדה בשנת 1954 את בוריס (סבי) באוקראינה.

תמונה משפחתית שנשארה לנו

ילדותה של פייגה

פייגה גדלה במולדובה בליפקאני. העיירה ליפקאני היא עיירה במחוז בריצ'ני שבמולדובה. ליד מעבר הגבול בין מולדובה לרומניה. לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה היו רוב תושביה יהודים. בחודש יולי 1941, גורשו  כל היהודים מליפקאני בשתי קבוצות: חלק לבריצ'ני והשאר (כ-1200 איש), צעדו ברגל בצעדת מוות למחנות בטרנסניסטריה, מתוך אחד עשר האחים שלה, ארבעה בלבד נותרו לאחר מלחמת העולם ה-2.

היא למדה בבית ספר במשך 10 שנים עם חברים ביניהם חברתה אתיה מליכסון. כאשר היא סיימה את את בית הספר, התחילה מלחמת העולם השנייה והיא ברחה לקזחסטן יחד עם משפחתה. לאחר המלחמה היא התחילו ללמוד במוסקבה לבית ספר לדרמה/ משחק. והמשיכה ללמוד ועשתה בגרות במשחק. היא לא הייתה בתנועות נוער כי בזמן הזה הייתה מלחמה (מלחמת העולם השנייה).

 סבתא רבתא פייגה בצעירותה שחקנית תיאטרון

פייגה לא עשתה שירות צבאי, משום שנשים לא היו בצבא האדום. את כל הנשים והילדים הסיעו למקומות שלא הייתה בהם מלחמה. לאחר המלחמה סבתא פייגה התחילה ללמוד משחק במוסקבה בטכניון של תיאטרון יהודי ואחרי כן היא עבדה כשחקנית בתיאטרון במוסקבה משנת 1945 עד שנת 1949.

פייגה הכירה את אבא של סבא שגם הוא למד ועבד באותו תיאטרון שבו פייגה למדה בו. הם התחתנו בשנת 1947. בשנת 1954 סבא שלי נולד באוקראינה ואח שלו נולד בשנת 1949 גם באוקראינה.

פייגה אהבה לשחק ולהופיע בהצגות, בנוסף היא עבדה עם ילדים נכים גופנית (סנטוריון לילדים חולי לב ופוליומיאליטיס), הם לימדו אותם לשחק ולהופיע במופעים שהם ארגנו.

העלייה לישראל

פייגה עלתה ממוסקבה לארץ, בשנת 1990. את העלייה עשתה יחד עם שני בניה והתגוררה בנתניה. הם הגיעו לארץ והסתדרו טוב. הם מצאו עבודות מאוד מהר משום שהם היו עם מקצוע גם לפני העלייה. סבתא רבתא פייגה כבר הייתה פנסיונרית בתקופה בה הגיעו לארץ. פייגה יצאה לפנסיה בגיל 55 עוד באוקראינה, אבל המשיכה לעבוד. כשהייתה בת 68 הם עלו עם כל המשפחה לארץ.

מסר לדור הבא של סבא מוריס

מאחל "שכולם יהיו בריאים" – תמיד חשוב קודם כל, שיהיו כולם בריאים, כי אם כולם בריאים הכל מסתדר בחיים.

הזוית האישית

לאון: אני וסבא שלי, מוריס, מאוד נהנינו לגלות וללמוד על סבתא רבתא שלי. היה מאוד כיף ומהנה ללמוד ולגלות על סבתא רבתא שלי, כי זה דברים שאני לא ידעתי.

סבא מוריס: מאוד חשוב שנעשה דברים כאלה, של שימור מורשת, זו הזדמנות לכל ילד לדעת על  בני המשפחה שלו ולהכיר את ההיסטוריה שלהם.