מאגר סיפורי מורשת

שמי פטר, נולדתי בחודש אפריל בשנת 1944 ברומניה, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה לאבא דניאל ולאימא מלבינה. אבא שלי היה קצין משטרה ואימא שלי הייתה עקרת בית. נולדתי כבן בכור ולאחר מכן נולדו לי שני אחים, מאיר ומרדכי (מוטי) שנפטר כשהיה רק בן שנתיים וחצי מדלקת קרום המוח.

למדתי בבית ספר "אלכסנדריי" (שם של סופר רומני) ואני זוכר שחבריי הטובים היו אדריאן, סורי ומירצ'ה, עד היום אדריאן הוא חבר טוב שלי. המקצועות שאהבתי במיוחד בבית הספר היו מתמטיקה ופיזיקה ועד היום אני עובד כמהנדס. בזמני הפנוי אהבתי לנגן על אקורדיון ואפילו הייתי בתזמורת וגם אהבתי להיפגש עם חברים. למרות שגרנו ברומניה ולא היינו משפחה דתית, היינו מקיימים מנהגים יהודיים כמו אכילת מאכלי חג בחגים יהודיים. בנוסף, אהבתי לשמוע מוזיקה לדוגמה של הביטלס, אלביס פרסלי, תום ג'ונס ופראנק סינטרה.

עלייה לארץ

עליתי לארץ בשנת 1965 כשהייתי בן 21. הגעתי לארץ באונייה בשם "אנוטרייה" ביחד עם הוריי ואחי מאיר, ההפלגה לקחה כשבוע. עלינו לארץ בגלל שאני ומשפחתי הרגשנו תחושת ציונות ואהבה לארץ ישראל וגם בגלל גל האנטישמיות ברומניה.

כשהגענו לארץ למדתי עברית באולפן בקיבוץ משמר העמק, השתכנו בתל אביב וההורים שלי התחילו לעבוד כסנדלרים. עבדתי במקביל כרועה צאן בקיבוץ משמר העמק. ההתחלה בארץ לא הייתה קלה, עזבתי חברים טובים ברומניה ולקח לי זמן למצוא חברים חדשים במיוחד כי הייתי יחסית מבוגר. לאחר זמן קצר, התגייסתי לצבא ומשם כבר התחלתי להרגיש שייך וישראלי.

בנעוריי

צבא

זמן קצר לאחר שעליתי לארץ, התגייסתי לצבא ושם שירתי בחיל שריון כנהג טנק ואפילו נלחמתי במלחמת יום הכיפורים. בזמן מלחמה זו, הצוות שלי ואני איבדנו את הדרך במצרים ובזכות זה שזכרתי באיזה כיוון השמש צריכה להיות הצלחתי לנווט אותנו בחזרה לבסיס.

בעת שירותי הצבאי

הזוית האישית

מאיה: במהלך העבודה למדתי הרבה דברים חדשים ומעניינים שלא ידעתי על סבא שלי ובנוסף הופתעתי מאוד מהחיים שלו בילדותו.