מאגר סיפורי מורשת

סבא וסבתא צילה ואיציק רייכמן, נולדו בארץ וגדלו בה.

שמי תבור רייכמן , השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר עיינות ירדן בקיבוץ עמיר, עם סבי וסבתי. ברצוני לספר את סיפור היכרותם כפי שהם סיפרו אותו לי:

בערב שישי אחד סבא שלי נסע מרמת גן לפתח תקווה במונית, כדי לבקר חברה שלו שלמדה בבית ספר לאחיות, בבית חולים השרון.

בית חולים השרון הוקם בשנת 1942, כשלהקמתו אחראיים הועד המקפח של קופת חולים כללית. המטרה הייתה ברורה: לנסות להוריד את העומס ההולך וגובר בבית החולים בילינסון. למעשה, בשנותיו הראשונות נקרא בית החולים "בילינסון ב'", ורק בשנות ה-80 שונה שמו לזה הנוכחי (על שם גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל לשעבר).

ב-1996 אוחדו שני המוסדות הרפואיים. שמונה שנים אחר כך ובית חולים השרון כמעט סיים את דרכו, שעה שהועד המנהל הורה לסגור אותו, ולהעבירו לתחום הפעילות של בית חולים בילינסון. הצעד טורפד בסופו של דבר, אך מספר מחלקות מרכזיות בבית החולים נסגרו.(ויקיפדיה).

החברה של סבי לא נמצאה בבית החולים, ולכן הוא הלך לבקר חברה אחרת, שהוא הכיר ושמה ציפי. במקרה, גם צילה סבתא שלי, שהייתה שכנה וחברה של ציפי, ביקרה אצלה. צילה מצאה חן בעיניו, וכשהם הלכו הביתה הם נשארו בחצר זמן רב כדי לשוחח.

כשהם היו צעירים לא היה טלפון סלולרי, היה טלפון חוגה וגם, לא בכל בית. כשסבא שלי רצה לצלצל לסבתא שלי מחיפה, הוא לא יכול להתקשר אליה ישירות, כי לא היה לה טלפון. רק לציפי היה טלפון, הטלפון היחיד בבניין.

סבתא שלי גרה בקומה רביעית, וגם ציפי גרה בקומה רביעית, אבל בכניסה אחרת. כל פעם שסבא שלי היה מתקשר ציפי היתה צועקת לצילה שיש לה טלפון. צילה היתה יורדת ארבע קומות, עוברת לחדר מדרגות השני, ועולה ארבע קומות, בסוף שיחת הטלפון הייתה שוב יורדת ארבע קומות, וחוזרת ארבע קומות אליה הביתה.

כך עברו שלוש וחצי שנים עד שהתחתנו. בינתיים צילה סיימה שירות בצבא ואיציק למד בטכניון בחיפה.

לאחר תקופה של הכרות סבי וסבתי התחתנו והקימו את המשפחה שלי.

הזווית האישית

צילה ואיציק: המפגש היה מרגש ומשמעותי, זו היתה הזדמנות נפלאה לשבת יחד, להכיר מקרוב ולספר עוד אחד מהסיפורים המשפחתיים.