מאגר סיפורי מורשת

אמא מיסרק בלטה, נולדה באתיופיה בשנת 1981 בעיר אדיס אבבה.

במשפחה שמונה אחים ואחיות. אימי היא השביעית.  סבתא שלי לא עבדה. היא היתה בבית וטיפלה בילדים, ובכל הקשור לבית. סבא שלי היה מהנדס בניין ועבד כל יום בחוץ.  לסבא היה חשוב שגם אמא תלמד. כאשר היא סיימה לימודים בתיכון, אמא למדה גם היא הנדסת בניין ועבדה בזה.

סיפור העלייה של אימי:

בשנת 2007 הכרתי את טצ'ילו.  נפגשנו ברחוב כשהוא הגיע לבקר את אבא שלו. הוא התחיל לדבר איתי ואני לא כל כך רציתי אותו. אבל הוא היה עקשן ולא ויתר. לאט לאט התרככתי. חצי שנה לאחר שהכרנו הוא סיפר לי שהוא עובר לגור בישראל. הייתי מופתעת, ולא רציתי לעזוב את המשפחה שלי בגיל כל כך צעיר(הייתי בת עשרים ושתיים). אחרי חודשיים הוא חזר אליי שוב. במשך כל הזמן הזה היינו בקשר בטלפון. כשהוא חזר הבנתי שאני כן רוצה להתחתן איתו. טצ'ילו חזר לארץ לבד לסדר את כל המסמכים הדרושים עבורי. ואחרי חודש וחצי הוא חזר שוב לאתיופיה והפעם כדי לקחת אותי לישראל.

ארזתי הכל, ולקחתי איתי תכשיטים שונים וטבעות למזכרת, נפרדתי מהמשפחה שלי, זה לא היה קל לי לעזוב את כולם. הגענו לארץ אחרי טיסה של ארבע שעות. עברנו להתגורר ביקנעם. כל האחים של בעלי ואמא שלו גרים כאן בעיר, והם תמכו בי ועזרו לי להרגיש כמו בבית.  אחרי חצי שנה נכנסתי להריון וילדתי את מעיין. כשהיא הייתה בת חודשיים, אבא שלי נפטר באתיופיה. האחים שלי הסתירו את זה ממני. הם פחדו שאהיה עצובה, וזה ישפיע על התינוקת. באחד הימים התקשרתי לאחיינית שלי, ברקע היה הרבה רעש. שאלתי אותה למה יש רעש, והיא אמרה לי שהיא בבית ספר ויש רעש מהילדים. זה לא הסתדר לי כי ידעתי שבאותו יום יש חג ואין בית ספר.  שאלתי שוב ושוב אז אמרו לי שאבי נפטר.  נסעתי עם בעלי והתינוקת לאתיופיה וחזרנו אחרי שבועיים.

לאחר  שנים החלטתי לעבור תהליך גיור כהלכתו.  המשפחה תמכה בי לאורך כל הדרך.

היום ארבע עשרה שנה אחרי העלייה, אני גרה בישראל, ביקנעם, עם בעלי וארבעת ילדיי: מעין, עינב, משה ואמן. אני עובדת ומאושרת.

הזווית האישית

עינב: הסיפור של אמא מעניין מאוד, היה כיף לשבת איתה לבד ולשמוע את הדברים.

אמא מיסרק:  שמחתי מאוד שעינב מתעניינת, וסיפרתי לה בשמחה את הסיפור והפרטים.