פַּעֲמֵי אתמול הַרְחֵק בַּמִשְׁעוֹלִים
שמי עמליה, נולדתי בגניגר ב- 18.5.1943. כמו כל התינוקות באותם זמנים, טופלתי בבית התינוקות של הקיבוץ. מקום זה היה מעין 'קודש הקודשים'. לאיש זר לא היה אפשר להיכנס אליו מפאת הסטריליזציה… הזיכרונות שלי מתחילים למעשה משלהי תקופת הבריטים בארץ. בגניגר הייתה לנו פינת חי מפוארת ובה היינו מגדלים תרנגולי הודו שנועדו לעלות על שולחן הקיבוץ בליל הסדר. אני זוכרת את אותו יום בו פשטו הבריטים על פינת החי, ולקחו לנו את כל להקת ההודים ואיש לא מחה על כך. כילדים כעסנו מאד ובכינו, אבל אנחנו לא ידענו את שידעו המבוגרים. בסמוך לפינת החי היה סליק, מסתור גדול של נשק של הקיבוץ, והחברים פשוט רצו שהאנגלים ייקחו מה שיקחו וילכו בלי חיפושים מיוחדים בסביבה…
הזוית האישית
עדי: לצערי לא זכיתי להכיר את סבתא עמליה בחייה. לשמחתי נחשפתי לסיפור חייה המרתק מתוך תעוד סיפורה בפרויקט שורשים של אחיי הגדולים. זכיתי להכיר דמות מעוררת השראה ומאוד צבעונית. יהי זכרה ברוך.
מילון
קיבוץ גניגרגִּנֵּיגָר הוא קיבוץ השוכן בצפון עמק יזרעאל. הקיבוץ הוקם בשנת 1922, שנה בה הועברו אדמותיו רשמית על שם הקק"ל (הכשרת האדמות החלה כבר בשנת 1916). מייסדיו היו יוצאי רוסיה ופולין, אנשי העלייה השלישית שרצו להקים את דגניה ג'.
ציטוטים
”כשעלינו לכיתה א' קיבלנו מהקיבוץ מתנה תנ"ך ומעדר, סמל לשקדנות ולחריצות. “