מאגר סיפורי מורשת

שמי מרגלית רז, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי, גילי. יחד אנו מתעדות סיפור מחיי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

אימא שלי

לאימא שלי קראו קלרה, היא נולדה בתאריך 22.12.1923 ברומניה בעיירה בשם "הרצה". היו לה שני אחים, לגדול קראו לוצה ולקטן קראו יעקב. בהרצה הייתה להם חנות גדולה לכלי בית והם נחשבו למאוד עשירים. ברומניה היה לה גם בן זוג, אבא של אח שלי ישראל, כך שבעצם הוא רק חצי אח שלי.

היא עלתה לישראל יחד עם אימא שלה (סבתא שלי) ברנה, ואחי הגדול ישראל שהיה תינוק. היא עלתה לארץ לאחר שהתאלמנה. כשהגיעה לארץ ישראל היא עבדה בכל מיני עבודות: בהתחלה בקטיף תפוזים ולבסוף בבית חולים.

אבא שלי

לאבא שלי קראו צבי, הוא נולד בפולין בשנת 1911 בעיירה שקראו לה "חלם", זו עיירה עם המון סיפורים. אימא שלו היתה חלמנית. סבא שלי מצד אבא שלי היה רב בחלם, עם זקן גדול טיפוסי. הוא היה חלק ממקימי תנועת בית"ר והיה חבר מאוד טוב של מנחם בגין. הוא עזב את חלם בשנת 1933, לפני המלחמה. לאבא שלי היו אישה ותינוק. הוריו, הבן שלו ואשתו נהרגו במלחמת העולם השנייה. הוא ניצל בזכות זה שאמרו לגברי הכפר ללכת להתחבא. כשחזרו, הוא ראה שהעיירה הרוסה.

כשעלה לארץ הוא היה באצ"ל. בהתארגנות של צה"ל היה בגבעתי. הוא עבד בתור בנאי, הוא ממש אהב את העבודה שלו. הוא גם היה פקח בעיריית תל אביב.

הוריי התחתנו בשנת 1949.

ילדות

נולדתי בתאריך 23.05.1951. אימא הייתה לקראת לידה, אבא שלי היה במילואים בגבעתי, אז מי שהביא את אמי לבית היולדות היה חבר טוב של המשפחה. אני תמיד חוגגת את יום הולדתי בתאריך העברי שלי, בחג השבועות, ו' בסיון. כשנולדתי אבי השתחרר ליום בכדי שיוכל לראות אותי.

עד גיל 3 גרתי בצריף בראשון לציון עם אבי, אמי, סבתי ואח שלי. הייתה לנו גינה גדולה עם הרבה עצים ופרחים. הייתי מבלה שם חלק גדול מהיום שלי. בגיל 4 עברנו לגור ביפו. ליד הבית שלנו היה לונה פארק והיינו הולכים לשם כמעט כל שבת, אפילו זכיתי שם פעם בפרס בתחרות הולה הופ. יש שם רחוב בשם שדרות ירושלים, היום עוברת שם הרכבת הקלה, אבל פעם בחורף האזור היה מוצף והיו מעבירים אותנו מצד לצד בתוך עגלות.

למדתי בבית הספר היסודי בשם בארי אשר עדיין עומד שם ביפו, מכיתה א' – ח'. למרות שבשנת 1962 עברתי לבת ים, הייתי עקשנית וביקשתי להישאר בכיתה שלי. כל יום לקחתי אוטובוס מבת ים ליפו. למזלי המחנכת שלי גרה קרוב אלי ובצהרים היינו חוזרות יחדיו באוטובוס. מבית הספר אני הכי זוכרת את הטיולים השנתיים. היינו נוסעים בתוך טנדרים גדולים עם ספסלים בצדדים, בכיתה ח' אפילו פגשנו את בן גוריון בטיול. היו לי המון חברות ביסודי ואנו חברות עד היום: לינדה, תמר, חנה, מזל ואפילו עם המחנכת שלנו אני עדיין בקשר.

תמונת ילדות מהבית בראשון לציון

כשהייתי קטנה מאוד אהבתי לשחק הקפות – זרקנו כדור ברחוב והמטרה הייתה לרוץ עד אליו. אהבתי גם לקפוץ בדלגית, היינו משחקים בשלישיות והייתי ממש אלופה בזה. סבתא שלי לימדה אותי לסרוג והייתי רוקמת הרבה. כשהייתי קטנה, בשעות אחר הצהרים אהבתי לשחק בלהיות מורה, הייתי מושיבה את כל ילדי השכונה ומלמדת אותם. בבית מאוד אהבנו להקשיב לרדיו ולמוסיקה בפטיפון. היינו משחקים כל המשפחה רמי קוב וביקרנו המון את בני הדודים.

היה לי ספר תנ"ך בתמונות שאהבתי לקרוא ולהסתכל בו, בנוסף גם הייתי בצופים. היו מקבלים אצלנו לתנועה מכיתה ד', אבל כשהייתי בכיתה ג' הלכתי לרשג"דית ואמרתי לה שאני בוגרת וצריכה להיות בתנועה כבר מעכשיו.

היה לי אוסף גדול של מפיות וייבשתי המון פרחים. בכלל, אהבתי את כל הדברים שקשורים לטבע. ניגנתי על אקורדיון ובהמשך על חליל. ממש אהבתי לשיר והייתי חלק ממקהלת בית הספר. גם להציג הצגות ממש אהבתי ותמיד הייתי בתפקידים ראשיים.

קבלת ספר תורה

תקופת הצבא

שירתי בצבא משנת 1970. הייתי מורה חיילת באשקלון. קיבלתי לחנך כיתות ח'. אחר כך חינכתי כיתות ז'- ח'. לימדתי אותם גם טבע. הייתה לי מעבדה יפה ועשיתי להם שם הרבה פעילויות. לפני כמה שנים היתה לי פגישת מחזור עם התלמידים והם קראו לי "המורה שלנו לחיים" – מאוד התרגשתי.

נישואין והקמת משפחה

בשנת 1970, כשהייתי מורה חיילת, הכירה לי חברה את בעלי, סבא שלך – צביקה. יצאנו במשך שלוש שנים והתחתנו בשנת 1974. הוא היה בן יחיד מנשואים שניים. אבא שלו איבד בשואה אישה וארבעה ילדים ואמו הייתה רווקה שעבדה באונייה.

כאשר הוא סיים צבא הוא היה גדול ממני בשלוש שנים, הוא טייל באונייה בכל אירופה. הוא למד במגמת אומנות ברמת גן לאחר מכן הוא ירד לדרום ובנה שם מבנים מאוד מיוחדים ויפים. הוא עבד שם עם דרוזים וממש התחבר אליהם, הם מאוד אהבו אותו. בירח דבש נסענו לאילת אחר כך נסענו לבקר את הדרוזים שעבדו איתו והם מאוד כיבדו אותנו, נראה שהם ממש מעריצים אותו.

קנינו דירה בבת ים הוא התחיל לעבוד ב"חיים פולק" שהביאו לארץ מבנים חקלאיים ועצים כדי לבנות לולים. בשנת 1975 נולד הבן הבכור אלעד. בשנת 1978 נולד אבא שלך עידן, ובשנת 1983 נולד דביר הקטן.

סבא בנה לולים מעץ במעגן מיכאל ואחר כך בצפון. העובדים שלו אהבו אותו מאוד ואפילו אירחו אותנו כמה פעמים. הוא היה עובד כל השבוע ובסוף השבוע חזר הביתה. במהלך השבוע הורי עזרו לי עם הילדים. כל שבת היינו מטיילים במקום אחר בארץ ישראל, מאוד אהבנו לטייל. הילדים היו הולכים לרבהן חוגים, נבחרת שחייה וכדומה.

חלפו השנים ועידן אביך הכיר את לימור אימך, הם התחתנו בשנת 2005. בשנת 2008 הגשמתי חלום – אחיך הגדול עמית נולד והפכתי לסבתא. היו לי שלושה בנים, כך שתמיד רציתי נכדה, לכן בשנת 2012 מאוד שמחתי – כי הנה את נולדת, ויש לי נכדה!

כמה שנים אחרי כן, בשנת 2016, אלעד הבכור התחתן עם נטלי. את היית השושבינה ואחיך היה נושא הטבעות. ב- 2018 הצטרפו עוד שתי בנות למשפחה: איילה ודניאלה התאומות.

סבתא מרגלית עם הבעל צביקה

עבודה

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות מורה, בתור ילדה קטנה הייתי מושיבה את כל ילדי העיר ומלמדת אותם. בתיכון למדתי במגמה פדגוגית, פעמיים בשבוע היה לנו עבודה מעשית עם הפנימייה שהייתה לידנו והייתה לי חניכה שליוויתי אותה.

בשנת 1973 חזרתי לבת ים והתחלתי ללמד בבית ספר. לאט לאט התקדמתי – בהתחלה הייתי מורה, אחר כך הייתי רכזת שכבה ואז במשך 12 שנה סגנית מנהלת. הלכתי ללמוד בקורס מנהלים באוניברסיטה והייתי במשך 16 שנה מנהלת. בית הספר שלי היה עם שיטות למידה חדשניות. שלושת בניי למדו בבית הספר שלי. את אביך אפילו לימדתי לשון. היה לי בית ספר מטייל בכל הארץ, הייתה גינה גדולה עם צמחים ושתילים, חגגנו חגים יחדיו כל בית הספר. בפורים כל בית הספר הפך לפורימון עם חדרי חושך ופעילויות. בחנוכה יצאנו לטיול וחגגנו במערה וביום העצמאות עלינו לירושלים. הילדים לא קיבלו תעודה עם מספרים אלא עם הערכה מילולית. אני הייתי כותבת בעצמי לילדים הערכה בכתב יד. היו לנו המון הפסקות פעילות. הייתה מקהלה ששרה שירי ארץ ישראל. בתוך בית הספר היו הרבה עציצים, פרחים וציורי קיר. בכל שבוע כיתה אחרת הייתה מגיעה מוקדם יותר ועוזרת לי לטפל בכל הצמחים. בגלל שאני בת לשורדי שואה, היה לי חשוב מאוד שהילדים יכירו את הנושא. לכן ביום השואה סבים וסבתות הגיעו לבית הספר ושיתפו את הילדים בסיפורים האישיים שלהם.

בית הספר שלי היה מכיתה א' ועד כיתה ח'. לכל כיתה הייתה משימה. כיתות ו' חנכו את כיתות א', כיתות ב' ביקרו ועשו פעילויות לגן הילדים ליד. היה לי מאוד חשוב שילדים יקראו בבית ספר שלי, לכן כל יום התחיל בקריאת ספר ובשבוע הספר הזמנתי סופרים שירצו לכיתות. בשבתות היינו עושים טיולי משפחות ובמסיבות המחזור עשינו הכל לבד, לא היה מפעיל, אנחנו ביימנו את ההצגות והדרכנו את המקהלה.

יציאה לגמלאות והחיים היום

בשנת 2002 יצאתי לפנסיה ומיד התחלתי להתנדב, התנדבתי בשל"מ – שירות לאומי למבוגר, התנדבתי שם במשך 20 שנה. ריכזתי 100 מתנדבים בבתי ספר וגני ילדים, הגעתי גם לגן שלך ולבית ספר של עמית. בתקופת ההתנדבות לקחתי גם חלק ב"זיכרון בסלון" ושבוע הספר. בכל שנה ביום המעשים הטובים הייתי הולכת יחד עם המתנדבים לבית ספר עם צרכים מיוחדים. היינו אופים איתם, רוקדים ושרים. כל שבוע, עשיתי למתנדבים פעילות שונה. כשעזבתי את בת ים ולא יכולתי יותר להישאר בתנועה, עשו לכבודי ערב הוקרה וגם קיבלתי תעודת הצטיינות. עברתי לגור בעיר ימים בנתניה ליד הבן הבכור שלי וליד הנכדות שלי.

אני מאוד אוהבת לקרוא ולטייל, התחלתי לעשות עבודות בפסיפס. אני אוהבת לבשל ולאפות ועכשיו אני מתנדבת עם קבוצת נשים שעברו חוויות קשות בחיים. אנחנו מכינות להן ארוחת בוקר ומשוחחות איתן. קוראים לזה "קפה ושיח". אני מתנדבת גם בבית אבות שיש שם בית קפה, אני עוזרת לנהל אותו. אני נפגשת עם הנכדים כמעט כל שבוע. הגשמתי חלום. זכיתי לראות את המשפחה שלי גדלה ואני זוכה לעשות דברים לעצמי לאחר שעבדתי מאוד קשה. אני הולכת להצגות, נפגשת עם חברים ומאוד נהנית.

סבתא מרגלית עם התאומות איילה ודניאלה

הזוית האישית

סבתא מרגלית: זו הייתה חוויה מלאה ברגש לשבת עם גילי בכיתה ולעסוק בדברים כה חשובים.

גילי הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד בתכנית, אני וסבתא התקרבנו, זו הייתה ממש חוויה מיוחדת.