מאגר סיפורי מורשת

שמי שחר צארום, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, חבצלת שרעבי. סבתא שלי נולדה בארץ, אך משפחתה הגיעה מתימן, באותה תקופה כשנולדה שלט המנדט הבריטי. במסגרת המעורבות החברתית תיעדנו יחד את סיפורה של סבתי.

סבתא חבצלת מספרת: "אני נולדתי ברחובות, בשנת 1947, גדלתי בשכונת מרמורק ברחוב ארלוזרוב. בבית דיברנו בשפה העברית. באותה תקופה בישראל שלטו הבריטים. שמות הוריי הם סעדיה ושרה שרעבי הם נולדו בתימן ועלו לארץ כשהיו בני 17.

באותה תקופה היו הרבה פרדסים ברחובות ואבי עבד בפרדס ופרנס את המשפחה. זכור לי שהייתה לו עגלה רתומה לסוס והוא היה מאוד מוכר ברחובות והרגשתי מאוד מיוחדת. למדתי בבית ספר דתי ברחובות ״מוריה״, בית ספר של בנות בלבד ולימדו שם בשפה העברית.

למשפחתי היה מנהג כל יום שישי לעשות ארוחת שישי כולם ביחד. היינו משפחה מאוד מפורסמת בשכונה וכל השכנים היו נוהגים להצטרף אלינו. אמי נהגה להכין לנו מאכלים מתימן שהכל על בסיס מים וקמח שעברו במשפחה".

הנכדה שחר: לסבתי יש חברת ילדות שגרה בשכנות אליה והן זוכרות את כל החוויות שלהן מילדות, שהן היו קובעות להיפגש בחוץ והיו משחקות עם כל החברים. לסבתא שלי היה בית פרטי עם חצר גדולה שנהגה לשחק שם עם השכנים והחברים.

במהלך הריאיון  עם סבתי, דיברתי גם עם השכנה של סבתא. הן גדלו ביחד בילדותן, הן חברות מאז  שסבתא עוד הייתה ילדה קטנה. השכנה תיארה לי את ביתם של משפחתה של סבתא שלי. זה היה בית פתוח לכלל השכונה וכולם נהגו לבוא אליו בחגים ושבתות.

הן היו משחקות בכדור ובגומי, הן שיחקו משחק שקוראים לו ״הקפות״ שיש תחנות וצריך לזרוק כדור והבנות רצות בין התחנות וצריך לפסול אותן והמטרה לעשות הקפה שלמה מבלי שיפסלו אותך.

אני יכולה להעיד כי בזכות מיזם התיעוד הזה, גיליתי שאני וסבתא שיחקנו באותו משחק כמו שאני משחקת בהווה בשיעורי ספורט בבית הספר וזה היה מאוד מרגש.

סבתא שלי היגיעה ממשפחה דתית ובאותה תקופה לא היה מקובל אצלם שהבנות יצאו ויטיילו רחוק מהבית. סבתא שלי למדה בשפה העברית בבית ספר. היא זוכרת מאותה תקופה את החברות הטובות שלה והמשחקים של אחר הצהריים עם החברים בשכונה. באותה תקופה לא היה מכשירים סלולריים דבר שגרם להם לשחק בחוץ עם חברים הרבה בניגוד לתקופה של היום.

סבתא שלי נשארה בקשר רק עם חברה אחת וטוענת כי באמת עצוב לה, כי לא נשארה בקשר עם עוד חברים מהילדות והיא מסוקרנת מה איתם כיום? אם הם עדיין בחיים ואם כן, היכן הם מתגוררים?

סבתא שלי אומרת שבתקופה שלה, בשונה מהתקופה שלנו לא היו דאגות. ילדים היו מסתובבים כל היום ומשחקים בחוץ והורים לא היו דואגים להם, כי לא היו את הסכנות שיש כיום. היא מספרת, כי הם היו משחקים כל היום בחוץ עם השכנים בלי טלפונים כמו שיש לבני הדור של היום.

החגים

לסבתא שלי היה בית גדול והם היו חוגגים כל המשפחה וכל השכנים בחצר שלהם בחגים ובימי הולדת. בתקופתה בנים, בני גילה כשהיו מגיעים למצוות היו מעלים לתורה בבית הכנסת ולבנות גילה היו חוגגים בחיק המשפחה.

סבתא שלי חגגה את הבת מצווה בבית. הם הזמינו את השכנים ואת כל המשפחה המורחבת. מה שזכור לה במיוחד זה שהיא קיבלה הרבה מתנות ופגשה הרבה דודים שלא ראתה הרבה זמן.

סבתא שלי קיבלה מתנה מיוחדת מאמה, שרשרת זהב שעברה מדור לדור במשפחה. כיום, השרשרת נמצאת אצל אימא שלי.

סיפורי אהבה ומשפחה

משפחתה של סבתי היא משפחה דתיה שומרת מצוות. אבא שלה היה אדם דתי מאוד. אבא של סבתא שלי היה אדם דתי מאוד והוא נהג לבצע פיוטים בבית כנסת בימי שבת. הם היו שומרים את השבת וחוגגים אותה תמיד ביחד ומקבלים את השבת בכבוד.

סבא וסבתא שלי הכירו מגיל קטן ובגיל 19 אבא שלה חיתן אותה עם סבא שלי. כיום השידוך אינו נפוץ כמו שהיה פעם, אז הייתה מרות גדולה במשפחה, כלומר, האבא היה מאוד קשוח ומכובד והילדים תמיד היו מתנהלים דרך האימא. הם נהגו לעשות הרבה ביחד – סבתא שלי גדלה עם שמונה אחים שהיו מאוד מקורבים אחד לשני.

סבתא שלי מתגעגעת לתקופות של פעם שהיו נוהגים להיפגש עם חברים ולשחק ברחוב.

החפץ של סבתא שלי – שרשרת זהב

כמו שסיפרתי, בחגיגת בת המצווה של סבתא שלי, היא קיבלה שרשרת זהב מאימא שלה, שלאחר מכן העבירה אותה לאימא שלי. שרשרת זו נשמרה עד היום – דבר שמרגש מאוד את המשפחה שלנו.

לסבתא שלי יש מתכון משפחתי שמכינים אותו בפסח. מתכון של לביבות, שהיא נוהגת להכין אותו בכל שנה לנכדים.

האחים של סבתא שלי

לסבתא שלי יש שמונה אחים, ארבעה בנים וארבע בנות ושמותיהם הם: מאיר ז"ל, יוסי  ז"ל, שמעיה ואפטליון – יבדלו לחיים ארוכים, מזל ז"ל, מרגלית, סבתא חבצלת, ואביבה – יבדלו לחיים ארוכים.

סבתא שלי הכי מחוברת לאחיות שלה: מרגלית ואביבה. הן חברות טובות וכל פעם שאני באה לבקר את סבתא אני רואה עד כמה הן אחיות טובות, זה  נותן לי דוגמה כיצד להתנהג עם אחיותיי הגדולות.

הנישואים של סבא וסבתא שלי

בגיל 19 סבא וסבתא שלי נישאו ובגיל 20 סבתא ילדה את אימא שלי, שהייתה בת בכורה. לאחר מכן את דודה שלי – שלי ודוד שלי אסף.

בזכות זה שילדיה ראו את הקשר והכבוד שהיה בין האחים של סבתא שלי, הם גדלו להיות אחים מגובשים שהקשר שלהם הוא יומיומי והחיבור הוא מאוד עמוק.

כשאמי הייתה בת 18 ההורים שלה התגרשו. לפני כחמש שנים סבי חלה בסרטן, למרות שסבתא שלי וסבא שלי לא התגרשו בדרך טובה, היא תמכה בו כשהיה חולה והייתה לצידו בכל הטיפולים, אך אחרי שנתיים של מלחמה אינטנסיבית, נפטר סבי. משיחה ששוחחתי עם סבתא שלי לאחר שנפטר, היא הייתה מאוד עצובה ונזכרה בתקופות שגדלו יחד מגיל קטן ובזיכרונותיהם הטובים.

תמונות מההוואי המשפחתי עם סבתא חבצלת

הזוית האישית

שחר: מתיעוד הסיפור גיליתי דברים רבים שלא ידעתי, החשיפה לימדה וחידדה לי כמה דברים שבוודאי נכנסו לתודעתי וישפיעו עלי. גם אם יש גירושים, החיים עם אדם עשרות שנים לא נזרקים לפח. יש עדין דאגה הדדית ואיכפתיות. הקשר בין האחיות במשפחה, הוא קשר מהנה. יש חברות, יש עם מי להנות, לצחוק ולהעלות חוויות משפחתיות מן העבר וכמובן לקבל תמיכה ועזרה כשצריך. יש את המרות של אב המשפחה שכיום נתפסת כמשהו שלילי, אך יש בזה גם צד חיובי.

היום יש בלבול בחינוך, מסרים שונים יש באלגן לפעמים בבית כל אחד אומר משהו אחר, והקו אינו ברור. כשיש אדם אחד שמעביר מסר אחד זה מאוד מרגיע. עם זאת כמובן צריך להתחשב בדיעות של האחרים, להיות פתוח וקשוב.