מאגר סיפורי מורשת

דב נולד בשנת 1937 בדרום אפריקה ועלה לארץ בשנת 1960. עם עלייתו לארץ הגיע לקיבוץ נחל-עוז, ומאז הוא חי בקיבוץ.

עפרה נולדה בשנת 1942, בקיבוץ יד-מרדכי. הם התחתנו ב-1968, ומאז חיים יחד בנחל-עוז.

דב ועפרה השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי, כוותיקים מן הקיבוץ. במסגרת התכנית, חבר אליהם רועי, סטודנט לאנימציה ממכללת ספיר, חבר ב"תוצרת הארץ" החי בקיבוץ, בתקופת לימודיו.

במסגרת התכנית, נפגשו דב ועפרה עם רועי, ספרו לו את סיפורם, והוא החליט לתעד את הסיפור באמצעות סיפור באנימציה.

לאחר טיסה ארוכה חזרו משפחת הרטוב הטיול שלהם לדרום אפריקה והגיעו לביתם האהוב בקיבוץ נחל עוז. היה זה ערב יום כיפור, לפני הארוחה המפסקת. עפרה ודב ארגנו את הגינה, הכינו את התמונות מהטיול והזמינו את חבריהם לבוא ולראות.

פתאם החלה עפרה להרגיש כאבים. היא הבינה שהיא מתחילה ללדת, החשש וההתרגשות התערבבו זה בזה. עפרה ודב הבינו שעליהם למהר לבית החולים. הבעיה שזה היה ערב יום כיפור… הם לקחו את האמבולנס של הקיבוץ ויצאו לדרך. הנסיעה הייתה לא פשוטה, עם כמה בעיות שהיה עליהם לפתור, כולל סתימת דלק ברכב. לאחר הנסיעה המאתגרת הם הגיעו לבית החולים בבאר שבע, בהצלחה.

כשהגיעו לבית החולים, עפרה נלקחה מיד לחדר הלידה. לצערו, דב לא הורשה להיכנס לחדר הלידה, אבל לאחר זמן מה יצא אליו הרופא ובישר לו: הלידה עברה בהצלחה, עפרה בסדר, נולד לך בן בריא!"

בזמן שעפרה נשארב בבית החולים, דב היה צריך לחזור לקיבוץ לטפל בילדים, אך כשהגיע לקיבוץ חיכה לו מכתב מסתורי על הדלת. הוא החל לקרוא את המכתב ונדהם לגלות שבזמן שהם היו בבית החולים, פרצה מלחמה, ושהוא צריך להתייצב למילואים!

לדב לא היה איך להודיע לעפרה מה קורה. בלית ברירה הוא לקח  את הילדים והשאיר אותם אצל אחת הבנות מגרעין הנח"ל שהיו בקיבוץ.

עפרה שכבה במיטתה בבית החולים, הבינה שפרצה מלחמה, וראתה חיילים באים להיפרד מנשותיהם. לגבי דב, היא הייתה רגועה, היא לא חשבה שיגייסו אותו. היא ידעה, הרי, שדב אינו חייל קרבי. אך פתאם אחת האחיות קראה לה ואמרה לה שיש לה שיחת טלפון. זאת הייתה חברה של עפרה, ששאלה אותה אם היא צריכה שתאסוף אותה מבית החולים. ככב הבינה עפרה שדב גוייס גם.

עפרה חזרה לקיבוץ. למרות הקושי שהיה עם גיוסו והעדרותו של דב, היא הייתה מאושרת לראות שוב את ילדיה, ולהביא את התינוק החדש לקיבוץ. החא דאגה מאד לדב. היא ישבה עם חברתה בבית, ושיתפה אותה בכך, בהתלבטויות לגבי הברית, והרצון שלה להשיג את דב שנמצא בשטח.

למזלה, לחברה שלה היו קשרים בצבא! היא הצליחה למצוא את דב ולדבר עם המפקד שלו. דב קיבל אישור ממפקדו לצאת ל-24 שעות לברית ולשוב מיד לבסיס, שהיה ממוקם בסיני. הוא היה מאושר. לא היה רכב שיקל אותו, אז דב נאלץ לתפוס טרמפים עד הגבול, והאוטו היחיד שעצר לו היה רכב הסיע גופות בחזרה לגבול.

אחרי נסיעה מיגעת, דב סוף סוף הגיע לברית, לעפרה ולמשפחתו, אבל הוא היה תשוש ועייף, והוא לא התנהג כעצמו. החזרה המהירה מהשטח ישר לאירוע מלא באנשים, הייתה קשה ומבלבלת. עפרה הרגישה שהוא לא מאושר. ורק רצתה שהוא יבוא להיות לידה וליד התינוק. ולפני שמישהו מהם בכלל שם לב, דב כבר נאלץ לחזור לבסיס.

כל אחד מהם היה עסוק במלחמות שלו – אבל הם כל הזמן חשבו אחד על השניה והתגעגעו מאד. המרחק ביניהם היה רב. כל יום שעבר נהיה קשה יותר ויותר. אך היה להם ברור, שבסוף זה ייגמר, והם ישובו אחד לשניה.

וזה אכן קרה ! המלחמה הסתיימה. דב חזר בשלום לביתו. לעפרה ולמשפחתו שקיבלה תוספת חדשה!

הסיפור המאוייר שתעד ויצר רועי קארו, במסגרת הפעילות של תוצרת הארץ והקשר הרב דורי בנחל עוז:

הסיפור של עפרה ודב