מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא ענת שוקרון, ילידת ישראל. נולדתי בתל אביב יפו בשנת 1974, גדלתי בשכונה ע"ש תל כביר בתל אביב יפו. הוריי הם רחל (ז"ל) ודוד פחימה. שמות האחים שלי הם: ניצה אליעזר ויונתן. קראו לי בשמי על שם סבתא חנה/אנט לבית משפחת הכהן. כאשר אני נולדתי, אמי נגשה לרשום אותי במשרד הפנים לתעודת הזהות. היא ביקשה לרשום כ'אנט' אבל הפקידה במשרד הפנים טעתה קלות ורשמה אותי כענת.

גרתי בבית שלושה חדרים (שני חדרי שינה וסלון), בית קטן וצנוע להורים ממוצא מרוקאי, הורים מסורתיים ששמרו על היותם יהודים. בבית חיו שש נפשות: זוג הורים וארבעה אחים. שני בנים ושתי בנות, כאשר אני השלישית בחבורה מבין האחים. אמי הייתה עקרת בית אשר גידלה את ילדיה,  בישלה, כיבסה, קילחה. הכל נעשה בתוך הבית כאשר אבי עבד כנהג אוטובוס מחוץ לבית והביא את הפרנסה.

אכלתי בימים רגילים אוכל שאמי בישלה ובימי שישי ושבת היו יושבים כל המשפחה לשולחן שבת לאחר קידוש, היינו אוכלים ממטעמי הבישול של אמי. השכונה שבה גדלתי הייתה שכונה יהודית לכל דבר. בתוך השכונה היה גן שעשועים ענק, לידו בית כנסת מרכזי של השכונה, שם היו מתכנסים כל ילדי השכונה למפגשים חברתיים ולהנאתם. הקניות נעשו בדרך כלל בסופרמרקט קרוב לבית, מכיוון שלא היה בזמנו רכב ואת הירקות והפירות היו רוכשים בשוק והיו צריכים לנסוע באוטובוס כדי להגיע אליו.

חבריי היו בדרך כלל השכנים או הילדים מבית הספר. ילדי השכנים הם החברים שגרו באותו בניין איתי והחברים מבית הספר גרו כולם בסביבה הקרובה למקום מגורי, מכיוון שבית הספר היה קרוב. היינו משחקים בשכונה למטה בשבע על הקיר, מחניים, מחבואים, תופסת, חמש אבנים, קפיצות בחבל/גומי, שלושה מקלות, קלאס, שבע אבנים. בשעות הפנאי בעיקר היינו משחקים למטה עם החברים של השכונה. לפעמים היינו הולכים לספריה העירונית ומבלים שם. בקיץ היינו הולכים לבריכה השכונתית, פעמים בודדות היינו מבקרים אחת את השנייה בבתים בצפית טלוויזיה וכו'.

בבית הספר היסודי למדתי בבית הספר חב"ד כיתות א'-ח', זהו בית ספר ממלכתי דתי הכפוף למשרד החינוך. המקצועות שלמדנו: אנגלית, מתמטיקה, עברית, תנ"ך וגמרא לעומק. יחסינו עם המורים בזמני היו יחסים של מורה-תלמיד ולא מעבר לכך. המשמעת בבית הספר הייתה נוקשה: אסור היה לאחר לשיעור, בזמן שמורה נכנס לכיתה כולם עומדים, כאשר עוברים במסדרון ורואים את מנהל/ת בית הספר הראש היה תמיד למטה. במהלך השיעור עונים רק בהצבעה ולאחר שמקבלים רשות דיבור עונים. לגבי עונשים, ממה שאני זוכרת, ילד אשר היה מאחר לכיתה פשוט לא נכנס. זה יכול להיות שיעור אחד ואפילו כל היום. והיה ולא באים בתלבושת אחידה – נשלחים הביתה. תלבושת אחידה בבית ספרי ביסודי הייתה לבנות: חצאית וחולצה מכופתרת, שרוול ארוך. בנים: מכנסים וחולצה מכופתרת, שרוול ארוך, ציצית וכיפה. טיולים היו במסגרת בית הספר לפי תוכנית משרד החינוך. מסיבות חגגנו בר/בת מצווה. לא היה לי מורה שאני זוכרת אותו. מקצועות אותם אני אהבתי הם בעיקר: אנגלית, עברית ותנ"ך. מקצועות שפחות התחברתי אליהם הם: גמרא ומתמטיקה. בבית הספר שבו למדתי היה חדר אוכל.

המאכל אהוב עלי בילדותי היה פירה. היו לי ממתקים בילדות כגון: סוכריה על מקל בצורת תרנגול ובצורת מוצץ. המוזיקה שהאזנו לה בזמננו הייתה מוזיקת שנות השמונים והתשעים כגון: מייקל ג'קסון, להקת אבבא, דיוויד בואי, טינה טרנר, ג'ורג מייקל, זוהר ארגוב, ירדנה ארזי, עופרה חזה, חיים משה. בזמני הריקודים הבולטים שרקדנו היו: ריקודי-עם, דיסקו, ברייקדאנס, טנגו, ואלס. מקומות הבילוי שהיה לנו אז היה קולנוע, מסיבות פרטיות, דיסקוטקים, פאבים, סטנד-אפ ומסעדות. היה נהוג בעיקר לבלות בסוף שבוע במקומות אלו.

אמצעי התקשורת שהיו קיימים אז הם: טלפון חוגה שבדרך כלל היה נעול ורק בהסכמת אחד ההורים הייתי יכולה להתקשר ולדבר, כמובן לזמן מוקצב מכיוון שהשיחות היו מאוד יקרות בתשלום. טלפון ציבורי היה מוצב בכל פינה ברחוב, ניתן היה לדבר דרכו רק באסימונים או מאוחר יותר בכרטיס הנקרא "טלקרד". קשרים בין בני זוג נרקמו בעבר על ידי הכרות בין חברים אשר המליצו לבן/בת הזוג להכיר את הצד השני. בתקופתי דרכי החיזור היו על ידי חבר/ה הנשלחים לקשר בין בני הזוג המיועד. סוגי האינטימיות שהיו מותרים הם: יוצאים לסרט בזוגות, ליווי תמיד של חבר או חברה. מחזיקים ידיים בקטנה וכד'. היחסים של הילדים להורים בתקופתי היו יחסים של כבוד ויראה. היחסים והפתיחות שלי היו יותר עם אימא שהיא הייתה נוכחת כל הזמן בבית, עם אבא היה פחות מכיוון שהוא בעיקר עבד והיה מחוץ לבית.

כמשפחה היינו נוהגים לבלות יחדיו על שפת הים או בפארקים על-האש. ימי שבת היינו נוסעים לסבתא ונפגשים עם הבני דודים. אני את בעלי הכרתי על ידי מכר משותף של שנינו. הוא היה חבר טוב של בעלי ועבדנו יחד. אותו חבר ראה שאני נראית לו מתאימה לבעלי ולכן ביקש ממני אם אפשר להעביר את מספר הטלפון שלי אליו. הסכמתי ונוצר קשר בינינו שנראה מתאים, וכך התחילה מערכת יחסים של שנה וחצי לאחריה התחתנו. נולדו לנו שלושה ילדים בנים, והיום אנחנו גרים בנתניה.

הזוית האישית

אוראל: במהלך הסיפור שמעתי את סיפור חייה של ענת שהיה לי מוכר. גיליתי שבעבר שיחות טלפון היו דבר יקר.

ענת (אנט): נהניתי מאוד מהעובדה שסיפור חיי מעניין ויש לו תיעוד לדורות הבאים.