מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, רחל כרסנטי לבית מלול, נולדה בשנת 1953 בקזבלנקה שבמרוקו. לסבתא שלוש אחיות ואח אחד, פאני, מימי, רפאל ודליה.

סבתא רחל למדה במרוקו בבית ספר "גרופ סקולר"- בית ספר יהודי פרטי לבנות, דליה ושולה אחיותיה למדו בבית ספר ציבורי "אליאנס" בית ספר יהודי מעורב .

בשנת 1961 הגיעו נציגי הסוכנות והעלו את הילדים והנוער לארץ ישראל. האחים של סבתא, רפאל, מימי, דליה ושולה עלו בשנה זו. אחותה הגדולה פאני נשארה במרוקו, ולא עשתה עלייה עד עצם היום הזה.

הסוכנות היהודית הסוותה את עליית הנוער, כטיול של החופש הגדול, שנקרא בצרפתית "קולוניד וה קונס". הילדים הגיעו עם תיקים לרכבת, ונסעו משם לגבול מרוקו ספרד. סבתא שלי זוכרת כיצד היא נפרדה מהאחים שלה בבכי ובחיבוקים, ונשארה במרוקו עם הוריה. סבתא שלי היא הקטנה במשפחה, ולכן ההורים שלה לא אפשרו לה לעלות לארץ לבד. מגבול ספרד הם נסעו לעיר מרסיי שבצרפת למחנה. לאחר שלושה ימי לינה, המדריך האיץ בהם לארוז מיד את התיקים, כי הייתה הלשנה וכדי שלא יתפסו אותם, עליהם לעלות מיד לאוטובוסים, משם נסעו לשדה התעופה, ועלו לארץ באמצעות מטוס של חברת אל על שהמתין להם שם.

סבא רבא שלי (אבא של סבתא שלי) לא הסכים לעלות לארץ, עד שבתו הבכורה פאני, תתחתן. רק לאחר שפאני התחתנה, הם שילמו כסף לנציגים כדי לעלות לארץ.

אך, לצערם היו גם הרבה נוכלים, אמא של סבתא שלי חסכה ושילמה, בלי לדעת שהנציגים הם נוכלים שברחו עם הכסף.  ההורים שלה חסכו שוב ורק לאחר שנה ב1962, עלו לארץ ישראל. גם הם נסעו לגבול ספרד ומשם למרסיי. הם נאלצו להיות חודש במחנה במרסיי, עד שמטוס אל על הגיע.

סבתא שלי זוכרת שהמחנה היה עבורה חוויה טובה, היא לא הבינה לאן הם נוסעים, היא הייתה בת תשע בלבד. היא זוכרת שבמחנה היה איתם אדם עשיר, שבכל ערב הקרין לילדים סרטים, ביניהם בר המצווה של בנו, ועוד סרטים שצילם בחייו. במהלך היום היא הייתה מתגנבת מפרצה בגדר ,יחד עם עוד ילדות אל הים, והן נהנו מאוד לשחות בים, מבלי לדעת שזו סכנה עבורן. הן יכלו להיתפס, וכל המבצע של העלייה היה נכשל.

לאחר חודש ביקשו מהם לארוז תיקים, ומשם נסעו באוטובוס לשדה התעופה, וטסו לארץ בחברת אל על.

בארץ ישראל בשנת 1961 האחים של סבתא, הגיעו לארץ ישראל. בשדה התעופה נציגי הסוכנות רצו לדעת מי הגיע מבית דתי, כדי לשבץ במסגרות מתאימות, אך האחים של סבתא לא הבינו מה זה חילוני. נציגי הסוכנות שאלו "מי אוכל חמין בשבת?" וכל מי שהרים את ידו נספר. רפאל נשלח לישיבה חרדית, אך לאחר חודש הוא ברח ושובץ בקיבוץ אשדות יעקב.

שלושת האחיות, מימי דליה ושולה נשלחו לפנימייה דתית לבנות "בית אסתר" בירושלים.  לאחר שנה מנהלת הפנימיה קראה לשלושתן לשיחה, ואמרה להן שדליה עושה בעיות, ולא מתאקלמת ולכן אחת מהן צריכה לעזוב יחד אתה, כדי שדליה לא תהיה לבד. שולה לא הסכימה לעזוב בשום פנים ואופן, לכן מימי עזבה עם דליה. הן נסעו לבית הדסה לשיבוץ מחדש, ומשם נשלחו ל"בית חבד" בראשון לציון. כאשר הן הגיעו מתחנת האוטובוס ברגל, בחולות ראשון לציון, הן ראו פנימייה יפה, עם דשא וגן שעשועים ומבנים הבנויים מקומה אחת. שתיהן מאוד התלהבו ונשארו ללמוד שם. בכיתה ח'  שאלו את מימי באיזה בית ספר חטיבה היא תרצה להשתבץ, מימי ענתה בעברית לא טובה "משהו עם הידיים" ולכן שובצה לבית ספר לעיצוב ותפירה, ודליה עברה לגור עם ההורים בצריף במעברה בחצור הגלילית.

שולה סיימה את לימודיה ב"בית אסתר" והמשיכה ללימודי הוראה, ועבדה כל השנים באוניברסיטה העברית בירושלים. מימי חזרה לחצור הגלילית בכיתה י', והתחילה לעבוד במספרה בחצור, עד שפתחה מספרה משלה. דליה למדה בעליית הנוער בחצור, והפכה להיות שפית בבתי מלון ובמסעדות. רפאל המשיך לגור בקיבוץ, היו לו הורים מאמצים, והוא התגייס לצנחנים, והכיר את אשתו דניאל שעלתה מצרפת לקיבוץ. לאחר כמה שנים החליטו שניהם לחזור לצרפת והם גרו בשטרסבורג.

סבתא שלי עלתה עם הוריה בשנת 1962 רק לאחר שהבת הגדולה פאני התחתנה.

כאשר הגיעו לשדה התעופה בן גוריון, אבא שלה ביקש לגור בירושלים, והסביר שגם האחיות שלו גרות שם, וגם הבנות שלו בפנימייה בירושלים. נציגי הסוכנות אמרו לו שאין בעיה, והעלו אותו לאוטובוס הנוסע למעברות בחצור הגלילית.

הם התגוררו בצריף קטן ויחד עם זה, אבא של סבתא טיפח גינה עם עצים וירקות. סבתא למדה בבית ספר "שבט סופר" עד כיתה ח'. לאחר מכן אחותה שולה, העבירה אותה לפנימייה הדתית בירושלים "בית אסתר". כאשר סבתא סיימה את לימודי התיכון, היא למדה בבית ספר לאחיות ולא התגייסה לצבא. עשתה שירות לאומי כאחות בבית חולים "ביקור חולים."

בשנת 1974 חזרה בחזרה לחצור הגלילית, ושם הכירה את סבא שלי, מוטי כרסנטי, שגר בראש פינה.

סבתא רחל וסבא מוטק'ה בחתונתם

אחות של סבתא שלי, מימי, מספרת שכל השכנים עברו בחצור, לבית קבע חדש, ורק ההורים שלה עדיין לא. אבא שלה ביקש ממנה שתבוא איתו לראש המועצה, ותברר מדוע. מימי פנתה, וראתה שההורים שלה רשומים כזוג עם ילדה אחת, רחל (סבתא שלי) ושאר הילדים שעלו בעליית הנוער, לא רשומים כילדים שלהם ועל כן לא קיבלו דירה.

מימי הסבירה לראש העיר שהם עוד אחים שמגיעים מהפנימייה, ואין להם מקום לישון בצריף. ראש המועצה הבטיח, אך אבא שלה אמר במרוקאית, "אחרי הבחירות הוא ישכח שהבטיח", ראש המועצה שהיה מרוקאי בעצמו והבין את הנאמר, הבטיח שהם יקבלו עוד לפני הבחירות, וכך היה.

סבתא רחל במדי אחות – שירתה כאחות במשך ארבעים שנה

סיפור מיוחד לפני שהאחים של סבתא שלי עלו לארץ, רפאל אח של סבתא, רצה לעלות יחד עם חבר שלו, ולכן הלך לנציגות הסוכנות וזייף חתימת הורים.

שכנה של אמא של סבתא שלי, פגשה אותה בשוק ואמרה לה שהילדים עולים ביחד לארץ ישראל, וכל הכבוד שהיא הסכימה. אמא של סבתא שלי נבהלה מאוד, זרקה את הסלים ורצה לבן הדודה שלה  "טון טון באבא" (שם של בן דודה) הוא היה עורך דין, והיא לא ידעה למי לפנות ומה לעשות. טון טון באבא מיד הפעיל קשרים, והתקשר לאנשים הנכונים ובדקה התשעים עלו לאוניה וביקשו להוריד ממנה את רפאל מלול. אונייה זו היתה אוניית "אגוז" שטבעה בים.

הזווית האישית

אור: מאוד נהניתי לעבוד עם סבתא. היתה לי הזדמנות מיוחדת לשמוע את הסיפור האישי של סבתא.

סבתא: היה לי העונג לספר לנכדי סיפורים אישיים מחיי. זה נחמד שהנכדים רוצים לשמוע סיפורים מהעבר. נהניתי מזמן איכות עם הנכד שלי.