מאגר סיפורי מורשת

בגיל חמש עברה משפחתי לחולון, ושם למדתי בבית ספר עממי ובית ספר תיכון. הסיפור שלי הסיפור הבטחוני של מדינת ישראל מהיום שעמדתי על דעתי.

הייתי ילד קטן, בן 7 במלחמת השחרור. אני זוכר את התקפות המטוסים המצריים על חולון. אני זוכר את יום כ"ט בנובמבר 1947 שיצאתי עם אחותי שולמית לראות את ההמונים רוקדים ברחובות. אני זוכר היטב את הצליפות של הכדורים לאורך רחוב המעפילים ששם גרנו.

אני זוכר את יום הכרזת המדינה, ואת ההועדה העצובה ברדיו על נפילת גוש הציון. אבא שלי הלך לשמור בעמדות לילה במה שנקרא חזית 5 והיה חוזר הביתה עם שחר, לעוד יום עבודה. אני זוכר את ההודעות המשמחות על הניצחונות, ואת ההודעות העצובות על נפילות ואבדות. שנות בגרותי בתיכון היו שנים של מטח גדול, והתקפות של מסננים ( מחבלים ) ופדאיון שהטילו אימה בשפלה והגיעו עד רחובות ונס ציונה.

גדלתי בתקופת פעולות התגמול, בשנות ה-50 המוקדמות, פעולות שביצעו הצנחנים הם כנגד ירדן וגם כנגד מצריים. גדלתי על סיפורי מסורת הקרב של הצנחנים והחלטתי להיות חייל קרבי כשאתגייס. שירתי כחייל קרבי בגולני, והשתתפתי בפעולות תגמול כנגד הסורים.

כשהשתחררתי משירות סדיר למדתי גאולוגיה ובאוניברסיטה בירושלים הכרתי את סבתא עדנה ונישאנו ב1964.  ב1966 נולד בנינו הבחור יואב שנפל בקרב בלבנון ב1986.

במלחמת ששת הימים ב1967 לחמתי כמפקד  התותחים ללא רתע, כאיש מילואים, בגדה במערבית בשומרון. 

לאחר המלחמה, השתנה הכול במדינת ישראל ופרצה מלחמת ההתשה. החלטתי להתגייס לצבא לתקופה מוגבלת של 2 שנים. עשיתי הסבה ולחמתי במלחמת ההתשה גם בתעלת סואץ וגם בבקעת הירדן.

במהלך מלחמת ההתשה נולדה ביתנו ורד בראשון למאי 1969. שירותי התמשך מעבר לשנתיים שתכננתי מראש והמשכתי כלוחם בשירות קבע עוד שנים רבות כי כך רצה הגורל.

קצת לפני מלחמת הכיפורים נולד בננו הקטן אבנר. כול אחד מהילדים שלנו נולד בתוך מלחמה. וכשחזרתי הביתה כשהיו תינוקות לא הכירו אותי ובכו כשהחזקתי אותם בידיים. במלחמת יום הכיפורים הייתי מפקד גדוד טנקים סדיר 52, שלחם בקרבות המלחמה הקשים בגזרה הד רומית של תעלת סואץ.

בהמשך המלחמה צלחנו את התעלה, וסיימתי את המלחמה בקילומטר המאה ואחד. הגדוד לחם בגבורה והיו לנו חללים רבים.

על לחימתי במלחמת הכיפורים עוטרתי בעיטור העוז. לאחר המלחמה המשכתי לשרת בסיני והתקדמתי בסולם הדרגות. ב-1982 הייתי בדרגת תת אלוף מפקדה של אגודת סיני, איתה לחמתי במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. הובלתי את האוגדה במלחמת שלום הגליל בגזרה במזרחית בלבנון. בשנת 1985 עליתי לדרגת אלוף. ב-5 לספטמבר 1986 נפל בננו הבחור יואב, לוחם בשורות גולני, בקרב בלבנון וכל חיינו השתנו. ב1988 השתחררתי מצה"ל כדי להיות בבית עם המשפחה ומוניתי להיות מנכ"ל חברת פוספטים בנגב. מאוד נהניתי מהעבודה הקשורה לגאולוגיה, קריאה וחולי…

בדצמבר 1990 התקשר אלי אהוד ברק, ידידי הוותיק, והודיע לי שמינו אותו לרמטכ"ל וביקש ממני לחזור לצבא. חזרתי שוב ללבוש מדים לתפקיד מפקד זרוע היבשה ( מפח"ח קראו לה אז ) בתפקיד חשוב זה עוסק בבניין הכוח ביבשה: חיל השריון, חיל הרגלים והצנחנים, חיל התותחנים וחיל ההנדסה. שירתתי בתפקיד החשוב הזה 4 שנים ועשיתי רבות לבניין הכוח הצבאי ביבשה.

עם שחרורי בסוף 94 נהייתי מנהל חברת קו צינור אילת אשקלון ( קצא"א ).  זהו קו צינורות להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף ועד לאשקלון שבים התיכון, בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ.  שימשתי בתפקד זה 10 שנים.

במהלך שנותיי בקצא"א נולדו נכדותיי קרני ועפרי לביתנו ורד ובעלה רון.

לאחר שסיימתי קצא"א החלטתי להשלים את לימודי הדוקטורט וביוני 2010 קיבלתי את תואר הדוקטור. לאחר מיכן כתבתי את סיפורי "הסדיר יבלום?" המבוסס על לימודי הדוקטורט ספר שזכה בפרס יצחק שדה. נכדנו הראל בן לאבנר ואפרת נולד בדצמבר 2010 ובמרץ 2014 חגגנו בת-מצווה לקרני ונולד אלון בן אפרת ואבנר.

תשע"ה