מאגר סיפורי מורשת

שמי סופיה עסיס, שם משפחתי מהנעורים הוא לניאדו. נולדתי בסוריה בכפר חלב. בביתי דיברו ערבית. הדבר המשותף ביני לבין נכדתי רוני הם שגם אני וגם רוני אוהבות משחקים ישנים כמו "ארץ עיר", חמש אבנים ועוד.

המשפחה של סבתא סופי

לאבא שלי קוראים ידידיה לאימא שלי קוראים סמיתא (שמחה). האחים שלי הם רורו, זקי, ויקו, נינה וטונה. זכור לי שאני ומשפחתי היינו משחקים במונפול שציירנו על הרצפה ובחמש אבנים.

עלינו לארץ יחד כל המשפחה: כל האחים שלי, ההורים שלי ואני. עלינו לארץ בעקבות אח שלי זקי, כי כל החברים שלו עלו לארץ והוא רצה לעלות איתם ואימא שלי ואבא שלי לא הסכימו לעלות בתחילה. הוא התליח לשכנע אותם שנעלה לארץ כל המשפחה, וכך היה.

סבתא סופי והנכדים

הנכדים שלי הם אורי, שירה, עידו, דוד, רוני, עמית, דניאל, אילה, הראל, שחר, נעמה, עוז ויעל. אני והנכדים בקשר טוב.

מה שאני הכי אוהבת לעשות עם הנכדים הוא, שהם באים אלי הביתה לבריכה והולכים אתי לקניות בקניון, ואני אוהבת במיוחד להביא להם מתנות.

הילדות של סבתא סופי

כשגרתי בסוריה הרגשתי גם טוב וגם לא טוב: טוב כי היו לי שם חברות, לא טוב כי חיינו עם ערבים ולא עם היהודים.

בגיל 14 עליתי לארץ ישראל. העלייה שלי היתה קשה כי עזבנו את הבית, לא לקחנו כלום חוץ מכסף. עלינו לרכבת לבושים בבגדים חגיגיים, אמרנו לאנשים ששאלו אותנו שאנחנו הולכים לאירוע משפחתי. אחד מהמאבטחים הבין שאנחנו יהודים שמנסים לעלות לארץ, הוא אמר את זה למשפחה שלי וגם אמר: "אם לא תרדו מהרכבת אני אספר לכולם". אז סבא שלי הלך למאבטח ונתן לו כסף כדי שלא יגיד כלום.

המשכנו עד לאינסנבול, שם חיכינו לדרכונים שאיתם נוכל לעלות לארץ ישראל. למחרת כבר העלו אותנו למטוס, כשעלינו למטוס גילנו שעזבנו את הבית וברחנו לארץ ישראל, ולכן עלינו למטוס מוקדם מהצפוי. הגענו לארץ ישראל וגרנו בבית בנתניה שעד היום הוא הבית של ההורים שלי. לצערי אין לנו זיכרונות מהבית שלי בסוריה, אך יש המון זיכרונות בראש שמלווים אותי עד היום.

המעבר מסוריה לישראל היה לי מפחיד, כי נאלצנו לברוח מהבית. זה עצוב כי השארנו הכל בבית ולא לקחנו כלום. זה היה קשה כי עברנו ממקום למקום וכשהגענו לארץ ישראל לא ידעתי לדבר עם אף אחד, כי דיברנו בערבית. זה היה גם מרגש כי חיכינו לעלות לארץ ישראל, ארץ אבותינו.

עוד קצת על סבתא

הדבר שהכי מפחיד אותי זה חיות.. התחביבים שלי היו עבודות יד קטנות. המאכל האהוב עלי הוא כנאפה. העבודה הראשונה שלי הייתה כמזכירה במשרד חומרי בניין. הכי אהבתי את חג פסח וראש השנה. חברה שלי הכירה ביני לבין בעלי. אהבתי את שיר השבת "אשת חיל". בילדותי לא חגגתי יום הולדת, התחלתי לחגוג רק אחרי החתונה שלי.

הזוית האישית

רוני: מאוד נהניתי לחקור ולהתעמק בילדות ובחיים של סבתא סופי.