מאגר סיפורי מורשת

המשפחה של סבא מרדכי

שלום, קוראים לי מרדכי. נולדתי בשנת 1950. כשהייתי קטן, גרתי במרוקו ובביתי דיברנו ערבית. אימא שלי, זוהרת, התחתנה עם אברהם, אבא שלי. נולדו להם שישה ילדים: אסתר, שמחה, אשר,מרדכי (אני) שלמה, יפה.

העלייה של סבא מרדכי

אני ומשפחתי עלינו לארץ בשנת 1963, כשהייתי בן 13. בדרך לארץ ישראל שטנו באוניות מקזבלנקה שבמרוקו עד לצרפת. כשהגענו הלכנו אל מחנה העולים בעיר מרסי. לאחר שחיינו שם כמה חודשים, העלו אותנו לאונייה שהובילה לנמל חיפה. אחר כך הסיעו אותנו לאשדוד. גרנו במעברה במשך שנתים וחיכינו עד שיבנו את הבתים שלנו באשדוד. כשגמרו לבנות לנו את הבית עברנו לאשדוד ולמדנו בבית ספר יהודי. העלייה היתה קשה. כשהגענו לארץ ישראל היה לנו קשה במיוחד כי לא ידענו לדבר עברית. למדתי בבית ספר אליאנס.

החג שהיה האהוב עלי בילדותי וגם כיום הוא פסח. אני אוהב אותו כי כל המשפחה מתאספת ביחד בשולחן החג. הכרתי את אישתי יהודית בסמינר למורים יד סנגלובסקי. הדבר הכי משמח שקרה לי הוא שהבת שלי זהורית נולדה. הדבר שהכי העציב אותי הוא שההורים שלי נפטרו.

סבא מרדכי והנכדים

הנכדים שלי הם צבי, בר, אריאל, אמונה, יוני, עדי, דביר, מוריה, הלל, עמר, איתמר, שקד וכרמל. אני והנכדים בקשר טוב. הדבר שאני הכי אוהב לעשות עם הנכדים הוא לשחק איתם שש בש. המשותף ביני לבין מוריה נכדתי הוא ששנינו אוהבים מאד לשחק שש בש.

הזוית האישית

מוריה הנכדה המתעדת: היה לי כיף לעשות את התיעוד, לחקור לעומק על סבא שלי וללמוד הרבה דברים חדשים.