מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי ישראל נחשון. נולדתי בשנת 1937 בעיר חיפה. נולדתי כבן בכור להוריי. לאבי קראו מנחם ולאמי קראו לאה. לאחי הקטן קראו ברוך. אבי היה נגר ואמי הייתה עקרת בית.

בשנת 1961 התחתנתי עם אישה בשם יוסיפה ז"ל, שהייתה מורה בבית ספר תיכון. נולדו לנו ארבעה ילדים בשם נגה,עמיחי,עופר ונעם.

בשנת 2016 נפטרה רעייתי, ובשנת ב-2018 התחתנתי מחדש עם אישה בשם שולה, שהיא חוקרת אמנות יהודית עתיקה. שני ילדיי הראשונים, נגה ועמיחי, נולדו באמריקה. עמיחי נולד ב-כ' באייר, תשכ"ז, 30.5.1967.

באותה עת גרנו בווסטר, מסצ'וסטס, בארצות הברית, מכיוון שאני למדתי לדוקטורט באוניברסיטה באותה עיר. כשעמיחי נולד כבר הייתה לנו בת בשם נגה שהייתה אז בת שלוש.

בווסטר הייתה קהילה יהודית חשובה שמנתה זרמים רבים ולכן, כאשר יוסיפה ילדה, שאלו אותה בבית החולים אם היא רוצה למול את בנה. היא השיבה בחיוב, אך מייד נזכרה שבאמריקה רבים מלים את בניהם, ולכן המילה, שתתבצע על ידי רופא מקומי, לא תהיה כהלכה, ולכן היא מיד ביטלה את הרשות שנתנה, ובמקום זאת, החלטנו לקיים את הברית בביתנו.

הזמנו חברים קרובים, וכן את הרבנים של כל הקהילות, אשר חיו בשלום זה עם זה. קבענו את הברית לשעה שש אחר הצהריים, אך בדיוק בשעה זו הוצגה בטלוויזיה מהדורת החדשות המרכזית של היום, אשר, כמובן, הייתה אמורה לדווח על מלחמת ששת הימים, שהייתה אז בעיצומה. כולנו דאגנו מן המצב בארץ, ועל-כן החלטנו לדחות את הברית בחצי שעה, כדי לצפות במהדורת החדשות. לגודל שמחתנו, הדיווח היה על שחרור ירושלים. השמחה הייתה עצומה.

לנוכח המלחמה, בחרנו מבעוד מועד בשם עמיחי, בגלל משמעותו הסמלית: עם ישראל חי. דוברי העברית קלטו היטב את הרמז, ואילו דוברי היידיש הבינו שהשם הוא 'המחייה' שפירושו לחיים.

כעבור שנה טסנו לישראל לביקור מולדת, וחשבנו שאנחנו באים עם תינוק שיש לו שם ייחודי, ומקורי, שהיה קשור לתקופה. במהרה נוכחנו שטעינו, שכן  ראינו שלעוד שילדים רבים שנולדו באותו הזמן, קראו עמיחי.

עד היום אני מתרגש מן האירוע המכונן הזה, ועובדה: כאשר נכדתי אגם ביקשה סיפור מעברי, זהו הסיפור שעלה מיד בדעתי. לנוכח האירועים שעברו עלינו מאז, בעיקר מלחמת יום הכיפורים, קשה לשחזר את חרדתנו העמוקה בתקופת ההמתנה, לפני פרוץ המלחמה, ובמהלכה, ואולם דומני שהאירוע האישי שלי משקף נאמנה את רוח התקופה – אם כי מזווית מאוד מיוחדת, של זוג ישראלים הנמצא, מכורח הנסיבות, בחוץ לארץ.

כרבים אחרים התדפקתי על דלתה של הקונסוליה הישראלית בבוסטון בבקשה לטוס לארץ, כדי להשתתף במאמץ המלחמתי, אך העדיפות בטיסות ניתנו לטייסים ולרופאים, ועד שפנינו כה וכה המלחמה נגמרה.

כיום אני גמלאי של שני מוסדות אקדמיים – אוניברסיטת בר אילן והמכללה האקדמית אשקלון – ואולם אני ממשיך בהנחיית סטודנטים לתואר השני, בעבודות המחקר שלהם, במסגרת לימודיהם במכללה.

בנוסף, אני מעביר לנכדי ולנכדותיי שיעורי מבוא לפסיכולוגיה, ותורם לנכדתי היקרה, אגם, מידע אישי לטובת המיזם הרב-דורי שבו היא משתתפת.

עמיחי התינוק

סבי ישראל נחשון 

הזווית האישית

אגם: מאוד נהניתי להקשיב לסבא, וללמוד על הסיפור המשפחתי המרגש הזה.