מאגר סיפורי מורשת

שמי מלכה, ילידת טהרן. לאמי קראו איראן ולאבי שלמה. אנו שלושה אחים: אפרים, מנשה ואנוכי.

בטהראן, גרנו בשכונה יהודית בה השכנים היו בחלקם יהודים ובחלקם מוסלמים. נהגנו לחגוג את החגים במשותף. לאבא שלי הייתה חנות בדים וחיינו במצב כלכלי מצוין. כשהשכנים שמעו שאנו רוצים לעלות לארץ ישראל, השתדלו לקנות את הבית ואת החנות במחיר מינימלי. אמי עבדה בתפירה ועזרה לאבא עם הזמנות לתפירה של שמלות, מצעים. אימא היה תופרת בבית ולא יצאה לעבוד בחוץ, דבר שלא היה מקובל במדינה מוסלמית (עבודה מחוץ לבית). היה לי ברור ומובן שאמי בבית איתנו. וכך גם אני בכל שנותיי כאם לילדיי ולנכדיי היה ברור שאני בבית, מטפלת, דואגת ותומכת.

כשהגענו ארצה אמי לא עבדה, פרנסת הבית הייתה על אבי. גם בארץ ישראל אבי התמקצע במכירת בדים בהרצליה. השכן שלו היה חמי וכך הם חיתנו שני זוגות. שני חברים שגדלו יחד כילדים הפכו למשפחה.

עליתי לארץ בגיל 8 עם הוריי ושני אחיי. כאמור, בטהראן גרנו בשכונה יהודית בה כל חיי החברה התנהלו סביב בית הכנסת ובית הספר, היה קשה לעזוב את החברים, אבל שמחנו מאוד לבוא לארץ חדשה ולפגוש חברים חדשים. הקליטה הייתה קשה לנו כעולים זרים למדינה חדשה. אני חוויתי קושי בתקשורת עם ילדים בגילי. היה קשה לפתח קשר היות ושפה לא הייתה לי. ההורים למדו באולפן ואנחנו שלושתינו – מנשה, אפרים ואנוכי מלכה – התאקלמנו לאט לאט בבית הספר עם כל הקושי של לימוד שפה חדשה והרגלים חדשים.

אחיי היו מרבים להסתובב ברחוב אחרי הלימודים ואני הייתי "בסינר של אימא". למדתי מאמי להיות אם וכיום חשוב לי ואני משתדלת לחקות אותה בדרכיה. אני זוכרת שהיה לי סיר קטן והייתי עושה "תבשיל" משאריות ירקות שאמי השאירה במטבח. אמי הייתה אשפית של הכנת אורז, המאכל המזוהה ביותר מטבח הפרסי. אני זוכרת את האורז של אמי, אורז אל דנטה עם שמיר ואפונה. מוסיפים שמיר קצוץ. בסיר חדש בתחתית הסיר מסדרים תפוחי אדמה על שמן ומוסיפים את האורז, אפונה ושמיר ומבשלים על אש קטנה כחצי שעה. אני זוכרת את הטעם וריח התבשיל בביתנו.

בשנת ה-70 אחי הגדול התגייס לצבא ליחידת גולני. כשהוא השתחרר, כעבור שלוש שנים התגייס אחי השני לצנחנים. כשהגיע זמני להתגייס, סבא הרצל חטף אותי תחת חסותו. בזמנו זה נראה לי מאוד טבעי כי היה לי מאוד חשוב להקים בית, משפחה וילדים. התחתנתי כשהייתי בת 18 באולמי ארגמן בחולון והקמנו משפחה. רוני, נכדתי, הייתה בהלם שבגיל כה צעיר הפכתי לרעיה ולאם. מאז אנו גרים בחולון כבר 47 שנים. בגיל 20 נולד בני הבכור- ערן (היום דוקטור לביולוגיה) בתוך חמש שנים נולדו גם בנותיי אלינור ושלי. כיום, אלינור עובדת בחברת ארקוסטיל אחראית חדר תצוגה. ושלי היא אימא במשרה מלאה.

אני סבתא לשישה ילדים, ממלאה את יומי עם חברות ומשפחה. לצערי איבדתי את בעלי לפני שנתיים, אבל עם כל הקושי החלטתי להנות מכל הטוב שקיים סביבי ולא ליפול לרגע לתהום. הדבר הכי חשוב לי הוא המשפחה שלי ואין כלום שהייתי עושה אחרת. גאה בילדיי ובמשפחתי.

סבתא מלכה וסבא הרצל ז"ל ביום חתונתם, 1975

הזוית האישית

סבתא מלכה: תמיד היינו קרובות ואני מרגישה שהמפגשים קירבו אותנו יותר הרבה מעבר לסבתא ונכדה.

רוני הנכדה המתעדת: לסבתא יש את האוכל הכי טעים שיש וכעת אני יודעת מהיכן זה הגיע. נהנו יחד בתכנית הקשר הרב דורי ואנו ממליצות לכולם לקחת בה חלק.