מאגר סיפורי מורשת

שמי מולי להד נולדתי ב 1953 בחיפה להורי עזרא ונעמי להד ולאחותי שלומית.

שלומית נולדה בהפוגה הראשונה של מלחמת השחרור ולכן נקראה שלומית בתקווה שיבוא שלום.

גדלתי בחיפה בשנת 1971 התגייסתי לחיל האוויר, למרות שאבי היה קצין חימוש ראשי של חיל הים. שירתתי בבור של חיל האוויר הייתי עוזר אישי של מפקד החייל במהלך מלחמת יום הכיפורים. בתום המלחמה התנדבתי לשנת קבע ואחר כך הלכתי ללמוד פסיכולוגיה . סיימתי שלושה תארים ואף עשיתי דוקטורט שני באנגליה. ב 1979 עלינו לשנת התנדבות אני ואשתי ורד ז"ל בקריית שמונה. ושם נולדו לנו ארבעה ילדים : תום, מיכל, עמרי ועופר.

בשנת 1980 הקמתי את מרכז משאבים לטיפול בטראומה, ופיתוח משאבי התמודדות, ובמסגרת זו פגשתי את דר' לינור ביהאר שעליה מספר סיפורונו. בשנת 1988 הגיעה לבקר אותי שרת הבריאות והחינוך של מדינת צפון קרוליינה  דר' לינור ביהאר. בביקורה היא  הזמינה אותי להצטרף לשותפות צפון קרוליינה-ישראל, ולהגיע לקרוליינה לפתיחת המרכז על שם אבא של מייקל ג'ורדן שנרצח. במשלחת שלנו היו בין השאר כבוד נשיא המדינה לשעבר אפרים קציר וגברת לאה רבין ז"ל.

כשהגענו לצפון קרוליינה הייתי המום לגלות שביציאה משדה התעופה, מחכות לנו לימוזינות ענקיות, ואופנועים של המשטרה המקומית. אותי הושיבו ליד הנהג, ומאחוריי הנשיא קציר וגברת רבין, שכל הזמן ביקשה שהאופנועים יפעילו סירנות. למחרת בערב הגענו לטקס הפתיחה של מרכז ג'ורדן. מייקל ג'ורדן הופיע עם שרשרת יהלומים ועגיל יהלום ענק באוזן, לבוש בחליפה בצבע כסף.

גברת רבין מאוד רצתה שיחתום לה על כדורי סל כדי שתוכל למכור אותם במכירה פומבית של עמותת אלו"ט לילדים אוטיסטים. מייקל ג'ורדן אמר שהוא לא חותם לאף אחד והיא התרגזה מאוד. אחרי דין ודברים קצר, הוא הסכים לחתום לה על שלושה כדורים. ואז נכנסנו לאולם וישבנו בשולחן הכבוד יחד איתו. על השולחן חיכו לנו מתנות: בובה בדמות מייקל ג'ורדן, כדור גולף כמו כדורסל, עם חתימה שלו, בושם מייקל ג'ורדן ועוד כל מיני מזכרות. במכירה הפומבית שהתקיימה אנשים קנו חולצה שמייקל לבש באחד המשחקים, באלפי דולרים ואת הנעליים שלו בחמישים אלף דולר ועוד ועוד. באותו ערב הוא אסף לפחות חצי מיליון דולר למרכז של אבא שלו.

כשחזרתי לארץ כל החברים של תום ועומרי, עמדו בתור לראות את כל הדברים שהבאתי, ורצו לגעת בכל דבר ובעיקר בתמונות שלי עם מייקל ג'ורדן. האמת שאני לא כל כך התרגשתי לפגוש אותו, התרגשתי יותר מהשמחה של הילדים, ומהגאווה שלהם, שאבא שלהם פגש את מייקל ג'ורדן.

הזווית האישית

מולי: המפגש הבלתי אמצעי והמרגש עם זיו, והבילוי איתו בכיתה ריגשו מאוד כאילו לרגע קט גם אני חזרתי לכיתה ו'. נוסטלגיה וזיכרונות מחד ומאידך המבט של מאז ועד היום, הוסיפו נופך של קסם למפגש. בעיקר התרגשתי מהילדים והעניין שיש להם בעולמם וזיכרונותיהם של הסבים.

זיו: לי היה מעניין ללמוד על הסיפור של סבא, כי אף פעם לא באמת יצא לי לשבת ולהקשיב לכל הסיפור, אז היה לי מעניין.