מאגר סיפורי מורשת

שמי ריטה גרשקרון, סבתה של מישל מדבדב, נולדתי ב4 ליולי שנת 1946, בצ'צניה שבגרוזני.

הוריי היו דורה וסמיון גרשקרון, שניהם נולדו באוקראינה, ועברו לצצניה שם אימי ואבי גדלו וחונכו, בשנותיהם המאוחרות יותר עבדו אימי בתור קופאית בסופרמרקט ואבי – עובד מפעל.

אני גדלתי גם כן בגרוזני, למדתי בבית ספר מספר 22 , לחברתי הטובה קראו נלה. למדתי והוגדרתי כמצטיינת. סיימתי את לימודיי עם תעודת סיום מלאה ולאחר מכן הלכתי ללמוד מקצוע.

את בן זוגי הכרתי באמצעות שידוך ששידכה לי אימי – שמו היה  דויד אברומוביץ, איתו הבאתי את בתי אנה.

עליתי לארץ באמצע המלחמה שהתחוללה בצ'צניה נגד רוסיה, בשנים שילצין ודודייב היו בשלטון. מלחמת צ'צ'ניה השנייה הייתה מלחמה בה נלחמה הפדרציה הרוסית כנגד בדלנים מוסלמים קיצוניים ברפובליקה של צ'צ'ניה. המלחמה החלה כתגובה לפלישה לדאגסטן בה פלשו כוחות גרילה אסלאמיים לרפובליקה של דאגסטן, בניסיון להביא לנפילת המשטר שם, ולהקמת משטר אסלאמי שיביא להפרדת הרפובליקה של דאגסטן מהפדרציה הרוסית. (ויקיפדיה)

אני ובתי אנה ברחנו מהמלחמה, עלינו על רכבת, ותקופה מסוימת התגוררנו שם, עד שגירשו אותנו משם ונאלצנו לגור באוהלים. המלחמה הייתה קשה מנטלית, נפשית ופיזית – ונאלצנו להתמקם במקומות שלא נועדו למגורים.

אימי נהרגה משברי חלון שהתנפצו בחדרה במהלך המלחמה, ואני ובתי נאלצנו לקבור אותה בחצר האחורית, ולאחר המלחמה חזרנו להוציא אותה לבדנו לקבורה ראויה. לגדל ילדה במצב כזה לא היה קל, כשכל יום הוא הישרדות מבחינתנו, כל יום לשמוע את הזוועות ולא לדעת את המחר. במגורינו באוהלים, לא סבלנו רק מקור, מחלות או אי נוחות, הייתי צריכה להתחנן בכדי לקבל תפוחי אדמה רקובים, עבור אנה בתי. היו פעמים שגם פרצו לנו לאוהלים וניסו להתנקש בחיינו, לאחר שהצלחתי לשדך בין בתי אנה לבין גבר צ'צ'ני אחר, על מנת שנצליח לברוח לארץ ישראל.

בשנת 2000 עלינו ארצה וכשהגעתי לארץ יצאתי ישירות לפנסיה, וכרגע העיסוק היחיד שלי הוא דאגה וטיפול בנכדיי.

הזווית האישית

מישל: למדתי המון על עברה של סבתי ועל המלחמה הקשה שהיא ברחה ממנה.

ריטה: לאהוב את המשפחה ולהעריך מה שיש לכם כרגע בידיים. אין לדעת מתי הכל ייגמר, יילקח מכם או יסתיים.