מאגר סיפורי מורשת

השם שלי הוא מירי, שם זה הוא שם חיבה. השם המלא שלי הוא מרים, שם זה הוא על שם סבתי, אמו של אבי ז"ל. שמו של אבי הוא אברהם. שם משפחתי מבית הוריי הוא רגב, שם זה הוחלף בהיותי כבת 13. אחותי הבכורה, אילה, ביקשה מאבי לשנות את שם המשפחה, שם המשפחה המקורי שלי היה יוסף.

נולדתי בבית החולים רוטשילד, שהיום נקרא "בני ציון", בעיר חיפה. הוריי היו ניצולי שואה. אמי נולדה בפולין, ואבי נולד בצ'כיה. לאחר מלחמת העולם השנייה שניהם היו בתנועת נוער שחרטה על דגלה לעלות לארץ ישראל. בשנת 1947 הם עלו לארץ באוניית המעפילים "המעפיל האלמוני". בשנת 1947 עדיין שלט בארץ ישראל שלטון המנדט הבריטי. הבריטים לא הרשו ליהודים להיכנס לארץ ישראל. הם נתנו רק למספר אנשים להיכנס לארץ, ולכן כשהוריי שהגיעו ב- 1947 לארץ, הבריטים גירשו אותם לקפריסין. הוריי התחתנו בקפריסין, לאחר שנה קמה מדינת ישראל ואז הוריי עלו לארץ בשנית.

גדלתי בשכונת נווה שאנן שבחיפה. הייתי בגן ילדים ברחוב בו גרתי, הייתה לי ילדות מאוד מאושרת. בילדותי שיחקנו הרבה בחצר הבית. שיחקנו בקלאס, בגומי, ועוד משחקי חצר נהדרים. למדתי בבית ספר רמב"ם שהיה בית ספר דתי. אהבתי את בית הספר הזה. הייתי בתנועת נוער בני עקיבא ושם נהניתי מהפעילויות השונות, הייתי שם עד סוף כיתה י"ב. במיוחד אהבתי את מחנות הקיץ. לאחר בית הספר היסודי למדתי בתיכון לבנות בשם – "עירוני ו'" שהיה בי"ס לבנות.

עבדתי כמתכנתת. ישנו סיפור מענין סביב מקצועי: הייתי בחורה צעירה בת 19 כשהתחלתי לעבוד בחברת טמבור. בשנות נעוריי הייתי בייביסיטר אצל מספר משפחות, בין המשפחות הייתה משפחת וייס, אסתי ושבח וייס היו ההורים של נועם ויפעת. אסתי וייס סידרה לי עבודה כעוזרת למזכירת בית ספר אליאנס, שם פגשתי את יהודית צוק רמון אשר הציעה לי לעבוד בחברת טמבור כמתכנתת. היא הציעה לי זאת, מכיוון שידעה שאני לומדת תכנות. היא קבעה לי פגישה עם בעלה, מתי צוק רמון, שהקים את יחידת המחשב בטמבור והוא קיבל אותי לעבודה. הייתי בין ארבעת העובדים הראשונים ביחידת המחשב של טמבור. מאז 1974 ובמשך 43 שנים עבדתי שם והייתי מרוצה מאוד.

הזוית האישית

רועי הנכד המתעד: נהניתי מהזמן המשותף עם סבתא, אני שמח שהנצחנו את סיפורה.