מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי בנזקר, נולדתי בינואר 1952 בקזבלנקה שבמרוקו להוריי – אימא שלי נינט בנזקר (מיארה) אבא שלי ז'ק בנזקר שנולדו במרוקו. מרוקו היא מדינה יפהפיה, כל קזבלנקה נצבעה בלבן. משמעות המילה קזבלנקה בספרדית היא "בית לבן" ורוב הבתים נצבעו בלבן. למרוקו יש יופי מיוחד במינו, ובתוכה קזבלנקה מיוחדת עוד יותר.

אימא נינט ואבא ז'ק גרו במרוקו בתקופת הפלישה הגרמנית, המלך מוחמד החמישי לא הרשה להיטלר להיכנס לפגוע ביהודים, מרוקו באותה תקופה הייתה מאוד ידידותית ליהודים וכך המלך שמר עליהם.

סיפור הילדות שלי

נולדתי בקזבלנקה, הייתה לי ילדות נפלאה. למדתי בבית ספר צרפתי שבו לא היו הרבה יהודים. בית הספר היה קרוב לבית שלי ולבית של סבתא שלי, אחרי בית הספר היינו הולכים לסבתא בגלל שההורים עבדו, חייתי בקזבלנקה עד גיל 10, אז עליתי ארצה.

שיחקנו את כל משחקי הילדים של אותה תקופה: גולות, גוגואים, ושיחקנו גם בעטיפות של מסטיקים. חלק מחברי שהיו איתי בבית הספר במרוקו נפגשו איתי בארץ ועד היום אנחנו בקשרי ידידות. הייתי במרוקו בזמן שמוחמד החמישי נפטר, מלך ששמר מאוד על היהודים, והיה פחד שיהיה שינוי בגישה, אבל הירושה עברה לבנו: אבא שלו השביע אותו לא לפגוע ביהודים. עד היום כל המוצגים היהודים של יהדות מרוקו – זכרונות וסיפורים – נשמרים על ידי שומרים ערבים במרוקו בנאמנות.

העלייה לארץ

למעשה יצאנו ממרוקו ללא ידיעת השלטונות באונייה שהייתה חצי אוניית משא חצי אוניית נוסעים. באונייה שמו מיטות במחסנים בזמן ההפלגה, ההפלגה הייתה עם הרבה סערות עד שהגענו לנמל מרסיי שבצרפת. בחודשי ינואר-פברואר שמו אותנו במחנה שכביכול היה מחנה מעבר של הנאצים, היה לנו מאוד קר ומושלג ונאלצנו לשים עיתונים בגרביים בשביל להתחמם. לאחר מכן הביאו אותנו לנמל מרסיי ומשם עלינו לאונייה בשם "תיאודור הרצל" עד שהגענו ארצה לארץ ישראל.

בתחילה רצו לשקם אותנו בדימונה. במקרה והיה לי דוד שהיה בסוכנות והוא דרש לשכן אותנו בנתניה. בנתניה גרנו במעברות (יישובים אשר התקיימו בשנות ה-50) בשכונה שקראו לה "דיור לעולה", היו שם מיטות סוכנות ופתיליות. מאוחר יותר עברנו לשיכון, בשנת 1963. שם גדלתי.

למדתי ביסודי בבית ספר רש"י ולאחר מכן בתיכון למדתי מקצוע של מכונאות ימית (באורט יד ליבוביץ). לאחר סיום לימודיי למדתי כשנה בצי הסוחר לאחר מכן התגייסתי לחיל הים ושירתי בסטילים (סירת טילים). חתמתי קבע, בזמן השירות שלי השתתפתי במלחמת יום כיפור. לאחר השירות הצבאי המשכתי בצי הסוחר עד גיל 63, משם יצאתי לפנסיה מוקדמת.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

יש בירושותנו אריה מחמר בן מעל 100 שנה. האריה ניתן לסבתי כמתנה ביום הנישואים שלה.

הזוית האישית

סבא אלי: נהנתי מאוד לשתף את הסיפור שלי, תוך כדי הסיפור הרגשתי שחזרתי לזכרונות ילדות, דבר שריגש אותי מאוד. שמחתי מאוד לשבת עם נכדתי שקד ולספר את הסיפור, כשתגדל תוכל לספר ולהעביר את הסיפור להמשך הדורות.

שקד: היה לי מאוד מעניין לקבל מידע מסבי אלי, היה ממש מרתק לשמוע אותו ולהרגיש אפילו את התרגשות שלו בין המילים שסיפר. אני יכולה להגיד שסיפור הילדות של סבי ייחקק בזיכרוני, והוא מאוד שמח שבחרתי בו לתיעוד.