מאגר סיפורי מורשת

יוסי חן נולד בשנת 1940 בטהרן הנמצאת בפרס. בילדותו היה יוסי ילד חברותי מאוד, אך לצערו בגיל 13 בערך הוא ייאלץ להיפרד מכל החברויות האלו, בגלל שמשפחתו עלתה לארץ. התוכנית המקורית של דודו ואביו הייתה לעלות לארץ בשנת 1953, אבל בגלל שדודו רצה לאכול קבב עם אורז פעם אחרונה, הוא ומשפחתו הגרעינית עלו בשנת 1953 כמתוכנן ומשפחתה של דודו עלתה לארץ שנה לאחר מכן, ב- 1954.

כאשר עלו לישראל, סבי ומשפחתו התיישבו בקריית שמונה בבית ששכרו וחלקו אותה עם אדם בשם נמנטולה ומשפחתו. אביו של יוסי ונמנטולה הפכו עם הזמן לחברים טובים, עברו שנים ויוסי למד את השפה מחבריו החדשים (דבר שלקח כמה שנים) והסתגל לעזור, בזמן הזה נמנטולה ומשפחתו עברו לפתח תקווה. בגלל היחס הקרוב בין אביו של יוסי ונמטולה, אביו של יוסי "קפץ" לבקר אותו בביתו החדש בפתח תקווה, כאשר אביו של יוסי נפגש עם נמנטולה שהיה בדיוק בדרך לפגישה לקנות בית חדש בפתח תקווה, אביו של יוסי התלווה אל נמנטולה בדרכו לפגישה. בסוף הפגישה נמנטולה היה אמור לחתום את שמו בתחתית העמוד, במקום לרשום שמו הוא רשם את שמו של אביו של יוסי. אביו של יוסי ראה זאת ותיקן אותו על טעותו, אך נמנטולה הגיב ואמר שהוא עשה זאת בכוונה. אביו של יוסי שאל מדוע, וחברו אמר לו שיש לו הרבה בתים (הוא עבד בנדל"ן), ורצה להשיב לו על חברותו הטובה לאורך השנים, אביו של יוסי אמר שהוא לא מוכן לקחת את הבית בחינם, נמנטולה השיב לו ואמר לו שאין בעיה שהוא ישלם את מחיר הדירה לאורח תקופת זמן ארוכה (כמה עשורים), וכך יוסי ומשפחתו הגיעו לפתח תקווה.

עברו שנים ויוסי סיים את בית הספר התיכון ולמד הנדסת מכונות, במהלך השנים הוא עבד במגוון רב של חברות ויצר הרבה מכונות בשביל החברות האלה, הנה כמה: בשביל מפעל טקסטיל (לא האחד בדימונה) הוא התבקש ליצור מכונה בגודל של 15 מטרים שתערבב את הטקסטיל, לסבי לא היו את התוכניות למכונה הזאת ולכן הוא היה צריך ליצור את המכונה הזאת, שהייתה מאוד מתקדמת למקום ולתקופה, יוסי עבד על המכונה יום וליל ולאחר כמה שבועות סיים את המשימה. מכונה אחרת שהוא יצר היא מכונה לגילוף עפרונות לחברה בשם דפרון, למכונה הזאת לקח לו ולקבוצה שלו כמעט חצי שנה ליצר! המחיר של יצירת המכונה הזאת היא כמה עשרות אם לא מאות אלפי שקלים.

יוסי בעבודתו

כשהיה בשנות השלושים לחייו פגש אישה בשם גליה, לאחר כמה שנים השניים יתחתנו ויהיו להם שלושה ילדים: דודו, דקלה ומיטל (אמו של הנכד יואב). סבי המשיך לעבוד בעבודתו בשביל עוד הרבה חברות שונות, וגם כאלה שהוא עבד עבורן בעבר, הוא עבד בשביל חברות מכל רחבי הארץ וזו הסיבה שהוא נהנה מהעבודה שלו, כמו כן הוא נהנה מהתכנון ומהבנייה עצמה של המכונה, אבל לא פחות הוא נהנה לעבוד בשביל חברות שהוא אוהב במקומות שהוא אוהב.

כאשר יוסי התבגר, הוא, אשתו וילדיו עברו דירה מספר רב של פעמים, אבל תמיד נשארו בפתח תקווה באותו אזור בגלל נוחות ובגלל קרבה למשפחה. יוסי גם גדל במשפחה יחסית דתית בסביבה שהיא גם יחסית דתית, כהשפעה מזה יוסי אוכל כשר, לא נוסע בשבת אבל הכי חשוב זה שהוא הולך לבית הכנסת כמעט כל יום, הסיבה בגללה זה דבר כל כך חשוב, היא בגלל שיוסי הוא אדם מאוד חברותי, אך לצערו בגלל גילו המבוגר שלו ושל חבריו קשה להם מאוד להיפגש אחד עם השני מחוץ לבית הכנסת, כלומר – הם הולכים אל בית הכנסת לא רק בשביל החוויה הדתית אלא גם בגלל ההיבט החברתי של הדבר. אפשר לראות כמה דבר זה חשוב לו במסר שלו לדורות הבאים: "תכבד את המשפחה שלך, אך גם את שכניך לא פחות".

לסיכום, סבי אמר שהוא נהנה לעשות את מה שהוא עושה והוא מקווה שהוא יוכל לעשות זאת לכמה שיותר זמן.

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: במהלך העבודה המשותפת אני וסבי נפגשנו פעמים רבות בשביל סיפור התיעוד ונהנינו ללמוד ביחד אחד על השני. במהלך העבודה סבי נהג לספר בנוסף על מה שדיברנו כאן על חייו וקרובי משפחתו. אני רוצה לאחל לסבי את כל הטוב שבעולם ושימשיך להיות סבא נהדר כמו שהוא.