מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה יונגר, נולדתי בבית חולים עין גדי בתל אביב בתאריך 9.12.1942 בארץ ישראל, להוריי דורה (שם נעורים: גלינסקי) ומאיר קצנשטיין. אמי דורה נולדה בוורשה בפולין ואבי נולד במיינץ גרמניה.

שושנה מספרת על הוריה

כאשר אבי, מאיר קצנשטיין, היה בן 17, עלו הנאצים לשלטון. כמתבגר הצטרף מאיר למפלגה הקומוניסטית, הנאצים רדפו את חברי המפלגה, והוא נעצר וישב שבוע במעצר.

מאיר עזב את גרמניה ועלה לארץ ישראל בצורה חוקית באוניית המעפילים "פלשתינה" בתאריך 27.6.1936 והגיע ליפו בתאריך 20.7.1936, כשלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. מאיר נמנה עם בוני המדינה ונרשם ב"ספר הייקים" (עמוד 83 בספר). הוא היה חלוץ ועבד בבניית נמל תל אביב, ברכבת (שהגיעה באותם ימים עד לסוריה), בבית חרושת יצהר, בתע"ש הרצליה ליד הפולוניה ובעוד עבודות שונות.

עם עלייתו לארץ הצטרף מאיר לקבוצה שנקראה "הבחרות" שישבה באופן זמני באזור שכונת בורכוב, הקבוצה אחר כך עברה והקימה את קיבוץ גליל ים. מאיר הלך לעולמו בשנת 1995

אמי, דורה קצנשטיין, הצליחה להימלט בספינת מעפילים בשם "ג'יפו 2" מפולין בשנת 1939 טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. מטרת האונייה הייתה גם לספק תרופות ואוכל לאוניית המעפילים "קאטינא" שעליה היו 700 מעפילים. כאשר "ג'יפו 2" הגיעה לאזור כרתים, האונייה עלתה על שרטון, דפנותיה נפרצו, ומים חדרו דרכה. דורה נפגעה והייתה מחוסרת הכרה במשך שלושה ימים. כל 700 אנשי אוניית "ג'יפו 2" שנפגעה הועברו לאוניית "קאטינא", וכך היו ביחד על אוניית קאטינה 1,400 נוסעים בצפיפות איומה. במהלך ההפלגה לארץ ישראל על האונייה היה רעב, מחלות, גניבות ומוות.

הכניסה לארץ הייתה קשה כי הבריטים הסתובבו לאורך החופים והעולים היו בלתי לגאליים (העפלה בלתי חוקית בעיני שלטונות המנדט הבריטי) היה ניסיון לא מוצלח להורדת הפליטים בתל אביב, בהרצליה ובנתניה. אני לא יודעת היכן אמי הצליחה לרדת מהאונייה קאטינא, ידוע לי שהאונייה הגיעה לארץ בערב פסח של 1939.

שושנה מספרת על ילדותה

גדלתי בשכונת פג'ה, שכיום נקראת קריית אלון, בשנות החמישים. למדתי בבית הספר קיבוץ גלויות שאז נקרא בית ספר ממלכתי. בתור ילדה נהגתי לשחק חמש אבנים, קלאס, סבתא סורגת, קפיצה על חבל ועמידת ידיים.

את לימודיי המשכתי בבית ספר מקצועי תיכוני ויצ"ו בתל אביב. התגייסתי לצה"ל בדצמבר 1960 ושירתי כחובשת וכסייעת רופא שיניים.

שושנה מספרת על הפגישה עם בעלה

לימדתי ילדים קטנים אנגלית בבית ספר לשפות "ברליץ". באחת ההפסקות עמד בדלת הכיתה בחור בלונדיני חתיך עם הידיים בכיסים והביט בי במבט מתנשא שהעביר את המסר שהוא חושב שכל הבחורות אצלו בכיס.

יום אחד יצאתי מבית הספר לכיוון תחנת האוטובוס, האוטובוס בדיוק עזב את התחנה כאשר נשארו עדיין אנשים בשל חוסר מקום. אחרון האנשים בתור לאוטובוס היה אותו גבר בלונדיני, ונעמדתי אחריו. הבחור החל לדבר אלי בעברית לא ברורה ולא הבנתי מה הוא רוצה להגיד. הוא חזר וחזר בעוד שאני לא מבינה מה הוא רוצה. לבסוף הוא הוציא מהתיק מעטפה והבנתי שהוא מבקש שאבוא איתו להכניס את המעטפה לתיבת המכתבים בקרבת מקום, התלוותי אליו. זוהי הייתה ההיכרות הראשונה עם מי שהפך להיות בעלי, רוברט יונגר.

יחד עם רוברט הבאתי לעולם שני ילדים רן ולימור יונגר.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

סבתא שושנה ורומי: במהלך הכתיבה גילינו דברים חדשים על היסטורית המשפחה וחקרנו יותר על עליית מאיר ודורה לארץ. נהנינו מאוד מהתהליך.