מאגר סיפורי מורשת

סבא אמיל מספר לנכדתו עלמה:

התאונה הקשה

בשנת 1960 לערך במהלך טיול משפחתי ביום שבת מעט לפני הצהריים כאשר צעדנו כל בני המשפחה  לכיוון ביתו של חבר של האבא, פגעה בנו מכונית שהייתה נהוגה בידי איש שיכור שנהג ללא רישיונות וללא ביטוחים.  בעת האירוע היינו מספרים סיפורים בנינו ולפתע מצאתי את עצמי מדבר לבד ולא הבנתי מה קרה ולאן נעלמו אבא, אמא ואחותי.

כשהתאוששתי מהרעש הרגעי של הפגיעה חיפשתי במבט היכן ההורים ואחותי נעלמו. במבט קדימה, זיהיתי את אמי ובמרחק מה ממנה שוכבים כמעט ללא רוח חיים. אחותי שניפגעה קל, עמדה על רגליה וקראה לי לבוא ליד ההורים ולעזור להם כי הם נפגעו קשות. אני, שלא נפגעתי כלל הזעקתי עזרה, אמבולנס והאנשים המו סביב ההורים הזעיקו את המשטרה כדי לחקור את האירוע לבינתיים הגיע האמבולנס והסיע אותנו לבית החולים בו ההורים מיד הוכנסו לחדרי ניתוח, אחותי קיבלה טיפול מקומי לפצעים הקלים שלה ושבנו היא ואני הבייתה כשאנו מותרים את ההורים להמשך טיפול והשגחה בבית החולים למשך תקופה של כשנתיים בשל פציעתם הקשה מאוד.

החנוכיה המאולתרת

הייתה תקופה זו של חג החנוכה וכסף מזומן לא היה ונימצא לא כדי לקנות חנוכייה לא שמן ולא פתילות. ביוזמתי על אף היותי עוד ילד בן כשלוש עשרה פניתי לראש הקהילה בבקשה לעזרה כלשהי, האיש הציע לי חנוכייה העשויה מפח שניגזר מפח שמן גדול וחותך בידי פחח שממנו עיצב את החנוכייה. את הפתילות גלגלנו מצמר גפן שהיה בבית וממעט השמן שנותר בבית השתמשנו להדלקת הפתילות של החנוכייה וכך חגגנו את החג החנוכה עם חנוכייה מאולתרת ופשוטה, אך כשרה למהדרין.

הזוית האישית

סבא אמיל ועלמה בתכנית הקשר הרב דורי