מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה בראון, נולדתי להוריי הדסה (לבית גולובוב) ומיכאל (היינץ) בראון. קראו לי על שם אחיה של אמי יהודה גולובוב ז"ל, שנהרג במלחמת העולם השנייה בשדה הקרב באיטליה, בעת שנלחם בנאצים, במסגרת הבריגדה היהודית שגויסה בארץ ישראל על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

על החיים ועל המוות

הימים ימי מלחמת לבנון הראשונה. אנחנו מגויסים למילואים בפעם השנייה במלחמה. (היו עוד מילואים בהמשך). הפעם אנו מוצבים בגזרה המזרחית. החודש חודש נובמבר, בואכה דצמבר. המחנה שלנו נמצא בהרים שגובהם מגיע עד 1,400 מטר – מסביב הכל שלג, הקור מקפיא.

המשימה שלנו, סיור על ציר היוצא מצפון למארג'-עיון לכיוון אגם קרעון. אלא שלא מדובר בדרך המלך, אלא על ציר הררי צר, שרוחבו קצת יותר מרוחב הג'יפ. מצד אחד של הציר קיר סלעי תלול ומצידו השני תהום הנופלת בתלילות עד לנהר הליטני.

מראה מרהיב בעיקר אם אתה תייר המחפש נופים מרשימים.

אלא שאנחנו איננו תיירים אלא חיילים הנעים על הציר, יומם וליל במשמרות של שתיים עשרה שעות, עם ג'יפ פתוח, ללא גג או שמשה קדמית, חשופים לפגעי הטבע, לגשם או לשלג, תלוי בגובה בו אנחנו נעים על הציר באותו זמן. גופנו עטוף במעיל לחימום (דובון) ומעליו שכמיה נגד הגשם. הראות שלנו מוגבלת, עד אפסית.

הגשם והשלג צולפים על פנינו החשופים, חודרים לעינינו. משקפי הגנה, אי אפשר להרכיב כי גם ככה אנחנו לא רואים כמעט כלום, ובמעט שנשאר אנחנו צריכים לשמור שלא נתדרדר במדרון התלול. (להיכנס בקיר זה לא נעים, אבל פחות מסוכן בסיטואציה הזאת).

השאלה מה אנחנו עושים שם על הציר עולה במוחנו. הרי רק אנחנו נעים על הציר בלילה כמעט ללא אפשרות לראות משהו. אורות הג'יפ מרצדים על הדרך ואנחנו גלויים לעין כל. כל מחבל, אם יש אחד כזה, משוגע מספיק, שמוכן לצאת החוצה בקור המקפיא, הרטוב, עם הרוחות הצולפות ללא רחמים, יכול לגלגל עלינו רימון, או בקבוק תבערה, או סתם צרור ממקלע לתוך הג'יפ מהצוק שמעלינו ולחסל אותנו. קיימת גם האפשרות שיונח מחסום אבנים שיסיט אותנו לתהום אם לא נבחין בו בזמן.

אנחנו נעים על הציר ושואלים את עצמנו מי זה האידיוט הזה ששולח אותנו למשימה כל כך מסוכנת, שבה אנו עלולים למצוא את מותנו בכל רגע. משימה שאין בה כל תועלת, לפחות לא בלילה.

אנחנו אנשי מילואים, לרובנו יש אישה וילדים בבית, ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור הביתה בארון. בכל זאת אנחנו ממשיכים לבצע את המשימה, גם אם לא ברור למה אנחנו מסכנים את חיינו בכל רגע במשימה הזאת.

לפתע נשמע קול פיצוץ מהצד השמאלי של הג'יפ. הג'יפ מושך שמאלה לעבר התהום. הנהג לוחץ בחוזקה על הבלם, ונאבק עם ההגה. הרכב נוטה עוד יותר שמאלה בגלל הבלימה, מחליק על השלג, עוד רגע אנחנו מתדרדרים לתהום.

בשנייה האחרונה הג'יפ נעצר ואנו מזנקים בבהלה מתוכו, חיוורים כסיד, מחזירים נשימה, שמחים שנשארנו בחיים. יורדים לבדוק את הגלגל השמאלי שנמצא כבר על קצה המצוק.

פנצ'ר.

מושכים את הג'יפ לאחור, מחליפים גלגל, ועומדים בצד שעה ארוכה להירגע. השמים מתחילים להאפיר, המשמרת מתקרבת לקיצה ואנחנו חוזרים לבסיס להחלפת הצוות בג'יפ.

התמונה מתוך מסדר סיום קורס קצינים

יפה בהיריון עם ילדנו השלישי

כשנולד ילדנו השני היה מבצע ליטני. אז לא גויסתי והייתי שותף, (זוטר), בלידה. אני לא יודע אם כך זה לכל אחד בישראל, (לפחות אז), אבל במקרה שלי, כל הריון חדש ניבא מלחמה במהלכו (לא שידענו על כך מראש).

תאריך הלידה מתקרב ואני אוזר אומץ ומבקש לצאת ללידה (לא רוצה לפגוע ברשימת היציאות של החיילים) ומקבל. מגיע לקריית שמונה, רץ לטלפון מתקשר הביתה ומתבשר שנולד לי בן במזל טוב.

עולה לאוטובוס, דמעות זולגות מעיניי. האמת היא שאני ממרר בבכי, רק לא נעים לי להודות.

אבל סוף טוב, הכל טוב.

הורי

אמי נולדה בישראל במושב עטרות בהרי ירושלים בשנת 1923 לחנה (לבית פייגין) ונתן גולובוב שעלו לארץ ישראל בשנת 1912 והיו ממקימי היישוב עטרות. אמי הייתה הילדה הראשונה שנולדה במושב לאחר הקמתו בשנת 1921. המושב התקיים עד שנת 1948 ופונה מיד עם הכרזת העצמאות בשל חוסר היכולת של היישוב היהודי בארץ ישראל להגן עליו מפני התוקפים מסביבו.

אבי נולד בנירנברג שבגרמניה למרתה (לבית ברנהרד) וארטור (אשר) בראון ועלו לארץ ישראל בשנת 1939 רגע לפני שהגרמנים סגרו את גבולות גרמנייה.

אבי מיכאל עלה לישראל בשנת 1936 במסגרת עליית הנוער לאחר שעבר השתלמות בחקלאות. אבי הכיר את אמי כאשר עבד כפועל חקלאי בעטרות אצל סבי וסבתי במשק כמו יעקוב את לבן.

אני נשוי ליפה לבית פרטוק ויש לנו שלושה ילדים: מירב, נתאי ועמרי ושבעה נכדים: איתי, רוני, נדב, יובל, עידן, יהלי, אדם). גדלתי בשכונת קריית יובל בירושלים, למדתי בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.

התגייסתי לצה"ל בשנת 1969 לחיל התותחנים. בחלק הראשון של שירותי השתתפתי במלחמת ההתשה ברמת הגולן תחת ההפגזות של הסורים. בהמשך השירות יצאתי לקורס קצינים וכקצין שירתי בסוללת תותחים על גדות התעלה בסיני.

השתחררתי מהצבא לאחר שלוש שנים, בשנת 1972 בדרגת סגן.

שנה לאחר מכן התחלתי ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים והתחתנתי עם זוגתי יפה (לבית פרטוק) בראון. בהמשך אותה שנה נקראתי למלחמת יום הכיפורים כמפקד סוללה ולחמתי במסגרת הקרבות בסיני.

בחודש נובמבר נולדה בתי מירב כאשר לחמנו באזור פאיד במצריים. קבלתי אישור של 24 שעות לצאת ולראות את בתי בת היום ומייד חזרתי לקרבות במצריים. למעשה בקושי ראיתי את בתי במהלך החצי שנה הראשונה של חייה.

סיימתי את לימודי הכלכלה בשנת 1978 בה גם נולד בני ניתאי. (מבצע ליטני). בשנת 1982 גויסתי למלחמת לבנון הראשונה בה נולד בני עמרי. בדיעבד הסתבר שכל הריון של אשתי טמן בחובו מלחמה עתידית.

השתתפתי גם במלחמת המפרץ. השתחררתי מצה"ל בדרגת רב סרן.

רוב דרכי המקצועית עברה עלי כמנהל בחברת אינטרקוסמא בע"מ. חברה משפחתית שעסקה בתחום הקוסמטיקה והטואלטיקה. תחילה כמנהל זוטר ובהמשך כמנכ"ל החל משנת 1986. (אם כי במהלך השנים 1979 ו – 1980עבדתי כעובד ציבור במע"ץ ירושלים בתפקיד גזבר מחוזי).

במהלך ניהולי הרחבתי והגדלתי מאוד את החברה ואף הנפקתי אותה בבורסה. בשנת 2009 מכרנו את החברה לחברת דנשר בע"מ.

לאחר פרישתי מהחברה הפכתי להיות שוחר סביבה ופעיל חברתי והשתתפתי במגוון פעולות ומאבקים בתחום הסביבה והחברה.

מגיל צעיר הייתי חובב מהירות והשתתפתי במספר מרוצי מכוניות אוטוקרוס וראלי בארץ. גם בני נתאי המשיך להתחרות במרוצים והיום הבן של נתאי נדב משתתף באליפות ישראל במרוצי קארט 4 פעימות ואני מלווה אותו באימונים ובתחרויות.

חובב טיולים

אשתי ואני גם חובבי טיולים, ברגל ובעולם וטיילנו בלמעלה מ – 70 מדינות בעולם. מאז יציאתי לפנסיה כפי שכבר כתבתי עסקתי בפעילות חברתית וסביבתית, גם כחבר ועד ההנהלה בארגון של ארגוני הסביבה בישראל. המאבק החשוב ביותר בתקופה זאת היה מאבק הגז שהתחיל בשנת 2014 בו נטלתי חלק ביחד עם העמותה לכלכלה בת קיימא שהייתי היו"ר שלה.

במסגרת המאבק פעלנו על מנת להוריד את מחירי הגז לתושבי במדינה, מאבק שנחל הצלחה חלקית מאוד, ופעלנו על מנת לדאוג שהגז שנמצא בים התיכון ישמש את מדינת ישראל ולא יהפוך לסחורה חמה שיפטרו ממנה במהירות ויעשירו את ברוני הגז.

במאבק זה הייתה לנו הצלחה גדולה. בעזרת בג"ץ לוויתן, פגישות עם שר האנרגיה, חברי הכנסת ואנשי המיסוי באוצר הצלחנו למנוע לאורך שנים ייצוא גז ממדינת ישראל ולדאוג לכך שיושת מס הוגן על רווחי הגז לטובת אזרחי ישראל ושהגז ישמש כרזרבה לטובת המדינה לאורך שנים. מאבק שבזכותו חסכה ישראל מיליארדי דולרים לטובת המדינה.

את ההוכחה החותכת למאבקנו הצודק ולרווח של מדינת ישראל ממאבק זה, אנו רואים בשנים האחרונות כאשר האנרגיה עלו מאוד ולישראל יש גז בשפע במחירים נמוכים ועם מיסוי לטובת האזרחים.

גם כיום אני פעיל מאוד במאבק כנגד ההפיכה המשפטית.

המסר שלי לדור לאור המאבקים הרבים שניהלתי הן בתחום הסביבה והן בתחום החברתי הוא שאם יש לך מאבק שאתה וחבריך מאמינים שהוא צודק, אל תירתעו להילחם על עקרונותיכם, ההצלחה כמעט מובטחת למי שנחוש.

בתקופה האחרונה גיליתי בעצמי כשרון כתיבה ואני כותב סיפורים קצרים מהחיים. ספר ראשון ייצא בקרוב וייקרא "אז זהו חברים".

כמו כן הנני כותב ספר חוזה עתיד המבוסס על הסיכונים למין האנושי וההשפעה של אופן ההתנהגות האנשים כקבוצה, על סיכויי ההישרדות של המין האנושי.

הזוית האישית

 עידן: היה לי כיף ללמוד על עבר משפחתי