מאגר סיפורי מורשת

גילי נכדתי ואני דפדפנו באלבומי הצילומים של הורי.

על דפי הקרטון השחורים מודבקים צילומים שמנציחים תקופה סוערת ומיוחדת של התחלה חדשה בארץ ישראל.

בשנת 1935 הגיעו הורי, דינה ואריה זלוטין, לחיפה מלטביה/רוסיה. בחיפה נפגשו עם שלש מאחיותיו של אבי שעלו לפניהם ועזרו להם בהסתגלותם במקום.

הם הקימו את ביתם בחיפה ושם נולדנו – אחותי אילנה ואני נורית.

שתינו נולדנו בבית היולדות "מולדה" שעל הכרמל , כמו רוב הילדים בחיפה.

הורינו החליטו לתת לנו שמות ישראלים שהם מאוד אהבו…

גרנו ברחוב "הפועל" בבית בן שלש קומות (קיים עד היום), הרחוב תלול מאוד ומדרגות רבות מובילות לבית עצמו.

הורינו עבדו קשה והרבה כי לקיים את משפחתנו הקטנה. אבא בעבודות שונות ואימא שהייתה רוקחת עבדה בבית-מרקחת ליד נמל חיפה.

גרנו  בקומה הראשונה בדירה בת שני חדרים, מטבח ואמבטיה.

שכר עבודתו של אבא היה כשכר הדירה בה גרנו וכמו שהיה נהוג באותם הימים הורי השכירו חדר בדירה שלנו למשפחה נוספת, המטבח והאמבטיה היו משותפים – לא פשוט! (במיוחד בבקרים)…

בקומה שניה גרו בעלי הבית וילדיהם.

בקומה השלישית גרו שתי משפחות שלכל אחת ילדים.

על הגג הייתה דירה קטנה בה גרה משפחה נוספת.

במבנה בחצר, צמוד לצלע ההר, גרה עוד משפחה.

ממש  "דירה להשכיר" או תיבת נוח?

ילדותנו עברה בשמחה בחבורה גדולה של ילדים שגרו בבניין ובבתים השכנים, חלקם ילידי הארץ וחלקם לא.

למדנו לתקשר עם הילדים בגרמנית, אידיש ופולנית – קצת מכל שפה.

בבית דיברו תמיד עברית, רוסית הייתה השפה הסודית כדי שלא נבין…(אבל הבנו).

כשגדלנו היינו ילדות מאוד עצמאיות! אחותי אילנה בדרכה לבית-הספר, הביאה אותי לגן הילדים, היינו חוזרות באותה הדרך הביתה.

בבית קיבלה את פנינו "המטפלת" שהכינה עבורנו ארוחת צהרים, היה בעיקר "שמח".

כל יום חיפשנו מקום אחר להחביא את מה שלא אהבנו…  מידי פעם הלכנו לאכול במסעדה קטנה ביתית, שם התענגנו על בלינצ'ס גבינה.

ממרפסת הדירה שחבקה את חזית הבניין, החלקנו לגינה שלנו בה גידלנו אפונה וגזר – לשמחת כל החברים וגם פרחים.

הר הכרמל המתנשא ממול היה אחד המקומות האהובים עלינו במיוחד, "מגרש" המשחקים המועדף שלנו!

היינו חוזרות עמוסות בפרחים (אז לא חל איסור לקטוף!), אבנים ולפעמים צב אחד או שניים… זו הייתה ילדות עירונית בטבע!

נולדנו וגדלנו בתקופה סוערת במיוחד, המנדט הבריטי בארץ, מלחמה ושואה באירופה.

עד כמה שזכור לאחותי ולי, לא דיברו בבית על מה שקורה למשפחה שלנו שם.

הייתה בבית קופסא מפח עם מכסה, דחוסה בתמונות של סבא וסבתא משני הצדדים, דודים ובני דודים, חברים, נופים רחוקים ובתים. תמונות מחיים אחרים.

הקופסא הגיעה עם ההורים בעלייתם ארצה, גם מעט מזכרות מהבית שעזבו… כשגדלנו למדנו "להכיר" את המשפחה ושמענו סיפורים של ההורים על ילדותם.

סיפורים מצחיקים על החתול הג'ינג'י  "וסקה" של אבא ועץ הלילך הענק בגינת הבית של אימא.

כלי הרכב הראשון שלנו היה אופנוע עם "סירה", ברכב זה הרבינו לטייל בארץ.

טיילנו בארץ בחבורה של משפחות חברים, שגם להם היו אופנועים. אימא  הייתה יושבת מאחורי הנהג (אבא) ואנחנו היינו דחוסות "בסירה" נהנות מהרוח וחשופות לנופיה הנפלאים של הארץ, אהבנו כל רגע.

בהגיעי לגיל שמונה רכשו הורי בית ב"קרית חיים" שליד חיפה.

וההמשך זה כבר סיפור אחר!..

הזוית האישית

גילי מאד נהנתה מתהליך העבודה ומוכנה להיות חלק מהתכנית גם בשנה הבאה 🙂 נורית חושבת שהתכנית מאד מיוחדת, ומאד נהנתה לעבוד עם נכדתה גילי וגם בקבוצה שתרמה לחוויה ולחיזוק הקשר מכיוון חדש ושונה.