מאגר סיפורי מורשת

שמי ננה  (על שם סבתי)מירילשוילי. נולדתי  בטביליסי, בירת גיאורגיה בשנת 1960.

את ילדותי ביליתי בטביליסי שבגיאורגיה. למדתי בבית ספר נוצרי למרות שאני יהודייה, והסיבה לכך הייתה, שבזמן זה בנו בית ספר חדש ליהודים, ובינתיים כל התלמידים היהודים למדו בבית ספר נוצרי. כשהושלמה בניית בית הספר, חלק מהתלמידים היהודים עברו ללמוד ש, אך אני העדפתי להישאר שם כי רכשתי שם חברים רבים. שיחקנו יחד משחקים רבים כמו כדורגל, קלאס, כדורסל, חבל קפיצה, מחבואים ותופסת. הייתי תלמידה טובה עם ציונים טובים, אהבתי ללמוד רוסית ובעיקר אנגלית ואכן למדתי אנגלית לבגרות של ארבע יחידות, וכשגדלתי הפכתי להיות מורה לאנגלית.

זוכרת אני שבגיל חמש, יצאנו יום אחד לשחק יחד עם חברי בשכונה, שהייתה באיזור הררי של הרי הקווקוז, אך לצערי לפתע החלקתי ללא שליטה, נפלתי נפילה חמורה ונפגעתי קשות. אושפזתי בבית חולים, ועברתי ניתוחים. לקח זמן רב עד שהחלמתי, ולמרות זאת עד היום אני סובלת מכאבים, ונאלצת להיתמך במקל הליכה.

סבא וסבתא בצעירותם

את בעלי מישה הכרתי לראשונה בגיל שמונה עשרה, בחתונה של חברה, שם התחלנו לדבר, ולבסוף התחתנו באולם אירועים גדול עם הרבה משתתפים, עם אוכל מסורתי בשפע, מאכלים כמו חינקלי, חצ'אפורי , סלטים , אורז נקניקיות חריפות ועוד.

הרחבנו את המשפחה שלנו, ובשנת 1978 ילדתי את ביתי הבכורה סילבה, ובשנת 1984 נולדה ביתי הצעירה מאיה (אמא של אבישי).

סיפור מעניין על ביתי הבכורה, הוא סיפור נישואיה. בעבר בגיאורגיה, היה מקובל שגברים חטפו נשים שהתאהבו בהן ממשפחתם. אולם בתקופתי חדלו ממנהג זה. יום אחד בבית הספר קראו לביתי סילבה, ואמרו לה שתרד למטה כי לאמה קרתה תאונת דרכים. סילבה ירדה ואז הוכנסה למכונית ונחטפה, והיא בת שלוש עשרה בלבד. עשיתי מאמצים רבים יחד עם הורי כדי למצוא את ביתי, ידענו מי המשפחה שבידיה היא נמצאת, ונפגשנו איתם לאחר שבוע, המשפחה של החוטף שכנעה אותנו שנשאיר אותה, ושהבן רועין ינשא לה, על מנת לשמור על כבודה וכבוד המשפחה. אמנם דרך נישואיה הייתה מאד קשה עבורי, אך בסופו של דבר ביתי הקימה משפחה ויש לי נכדים ממנה.

ביתי הבכורה סילבה עלתה לארץ בשנת 1995, עם בעלה והילד הבכור שלה. אני נותרתי בגיאורגיה ודאגתי לה מאד, כי היא הייתה צעירה מאד, וחסרת ניסיון חיים, לכן בשנת 1997 החלטתי לעלות לארץ ישרא,ל עם בתי הצעירה מאיה וההורים שלי. היה לי קשה מאד לעזוב את המדינה שחייתי בה  וגדלתי בה . כשהגעתי לארץ היה לי קשה להסתדר בלי חברים, והיה לי קשה מאד עם השפה החדשה. חיינו בנוף הגליל, ההתחלה הייתה קשה, למדתי עברית באולפן, ולאט לאט רכשתי את השפה. הכרתי חברים חדשים, והסתדרנו  בעזרת התמיכה של המשפחה ושל המדינה.

כיום שתי בנותיי אימהות, ואני סבתא לשלושה נכדים ושני נינים. בזמני הפנוי אני אוהבת לקרוא, ולסרוג סוודרים וכובעים. כיום כשאני בגמלאות אני אוהבת לראות את העולם, לטייל בטבע ולהכיר מקומות חדשים.

יש לי חפץ שעובר במשפחה, זהו טוחן תבלינים עתיק בצורת מכתש ועלי, שקיבלתי  מאימי שהיה שייך לסבתא שלה ( סבתא רבתא שלי ) ושבזמנו היה יקר. הטוחן מגולף מעץ, בעבודת יד ושימש לטחינת תבלינים. את החפץ שמרו במגירת המטבח. החפץ נמצא ברשות משפחתי לפחות חמישים שנה ועד היום אני משתמשת בו, וזה מזכיר לי את שנותיי המשותפות עם סבתי.

טוחן תבלינים עתיק בצורת מכתש ועלי

הזווית האישית

אבישי: נהניתי מתהליך כתיבת העבודה, זה נתן לי הזדמנות לבלות עם סבתא, ולהכיר את הסיפורים שלה בצעירותה.

סבתא ננה: נהניתי להיפגש עם הנכד שלי, ולעבוד איתו על כתיבת העבודה, שמחתי שאבישי התעניין והקשיב לסיפורים שלי בעניין רב.