מאגר סיפורי מורשת

שמי חדי אריאל הוס, ירושלמית דור שביעי בישראל. נולדתי בשנת 1959 בבית חולים הדסה בירושלים וגדלתי במשפחה ציונית דתית "כיפות סרוגות " בת לאימא "סבתא חנה" שגדלה בשכונת "בתי וורשא", קהילה יותר חרדית, אבל שירתה בהגנה והעבירה נשק מתחת למעילה במלחמה נגד האנגלים. לאבא אהרון חיים ז"ל ששירת בבריגדה היהודית ויצא לאירופה להילחם בנאצים ונפצע במלחמת  השחרור בשער ציון בעיר העתיקה .

אם לשלושה בנים שנולדו, גדלו ולמדו בירושלים ועברנו לתל אביב לקראת אמצע וסוף התיכון עבור חלק מהם.

חשבתי שנכון לצאת עם משפחתי הבנים הכלות והנכדים לחופשת סוף שבוע בירושלים שיכירו מקרוב את הילדות של אבותיהם ולקחתי אותם לבית שלנו בירושלים ששוכן באבו טור. בית אבן ירושלמי עם נוף לכל ירושלים ואווירת השכונה כמו שהייתה לבנים ונשארה עם אותם שכנים שעדיין גרים שם.

כחלק מפעילות הזמנתי סיור על חומות העיר העתיקה שמתחיל משער יפו ומסתיים בירידה לכותל המערבי ועל החומות סיפרתי לכולם את סיפור ילדותי.

אחרי מלחמת ששת הימים הוחלט על התיישבות מחודשת של הרובע היהודי. תושבי הרובע היהודי במלחמת השחרור נכנעו לירדנים וכל תושבי הרובע נלקחו לשבי בירדן לאחר המלחמה שוחררו אבל העיר העתיקה נכבשה ונשארה בידי הירדנים עד למלחמת ששת הימים.

בשביל לגור ברובע היהודי היה צריך להירשם לעלות בהגרלה ולזכות. ההורים שלי קיבלו אישור לרכישת דירה ברובע היהודי, כי אבי נפצע בשער ציון במלחמת השחרור. רכשנו  דירה נהדרת ליד הרובע הארמני. יכלו להירשם רק אנשים שגרו ברובע בשנת 1948 ואנשים עם זכויות.

ברובע גרו הרב גץ, רב הכותל, השר יגאל אלון, אנשי התיישבות של "מוריה", נח"ל "גדוד מוריה", זוגות צעירים דתיים, רופאים חילוניים של בית חולים הדסה. נוצרה שם קהילה מיוחדת מלוכדת ומגוונת שכונה פלורליסטית חילונית דתית חרדית. אנשי הרובע בחגים היו ביחד. בשמחת תורה רקדו ברחובות ועברו מבית לבית לחגוג ביחד דתיים וחילונים.

עברנו לגור ברובע היהודי והתחברתי לבנות גילי שכנותי הארמניות. לאחר הלימודים היינו נפגשות או ברחוב או בבתים והינו משחקות לפעמים גם במגרש המשחקים של בית הספר הארמני הצמוד לכנסיה הן לימדו אותי שירים ולספור בארמנית. מול חלון חדרי גרו סהר ויוגין אשתו. סהר היה מנהל הכנסייה הארמנית ולא היו להם ילדים. הם מאוד אהבו אותי ואשתו סרגה לי של אדום מדהים למתנת קריסמס. הורי נהגו לארח אותם בביתנו ואף הלכו אליהם. נהגו לתת לנו מתנות לראש השנה והורי שלחו להם מתנות לקריסמס.

ילדי הרובע היהודי היינו מאוד מחוברים ובעקר לילדי הרב גץ "רב הכותל והרובע " שהיה אישיות מאוד מכובדת ועזר המון למדינת ישראל  ראו קישור: קורות-חיי-הרב-גץ.

בתו לילי הייתה החברה הטובה שלי וביתו החם עם אשתו הנפלאה שדאגה שזה יהיה הבית של ילדי הרובע. דרך חלון המטבח שלהם היננו הילדים עוברים לטיולי גגות בשבתות ומשחקים שם. גגות הרובע בשנים הראשונות עוד לפני שהרסו ובנו מחדש היו מכוסים כיפות. ניתן היה לדלג מבית לבית דרך הגגות. רצנו על הכיפות התחבאנו מאחוריהם וככה כל שבת הינו עוברים ומטיילים בכל הרובע מלמעלה.

בחצר המרכזית של הרובע היהודי הייתה חצר גדולה בין הבית של הרב גץ לבתים של משפחת נבנצל ו גן ראש הממשלה באתה תקופה יגאל אלון החצר שימשה לעריכת חתונות ברובע. בשבילנו ילדי הרובע כל חתונה הייתה סיבה למסיבה. היינו מגיעים לרחבה ומקבלים עוגות וגלידות ושמחים מעצם ההצלחה שקבלנו.

לשוק לקנות ירקות ופירות היו שולחים אותי ללא שום פחד לשוק הערבי בעיר העתיקה שם הכירו אותי כבת שכנה. בסוף הרחוב בוא גרתי רחוב אררט הייתה המכולת של עדאל הערבי שהיה לו שרפרף קטן בימים שחזרתי מבית הספר ואמי לא הייתה בבית הייתי יושבת על השרפרף ועדאל היה מפנק אותי במשהו מהמכולת עד שאמי שתחזור. עדאל נסע לטיול עם משפחתו לירדן וחזר והביא לי צמיד. אמי באותה תקופה הייתה אוצרת מוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש מנדל קפלן ברובע היהודי בעיר העתיקה ועזרה לגב ווינגרטן בבחירת המוצגים השגתם והצגתם כולל תיאור והפקת הקטלוג והקמת המוזיאון.

בימי שלישי ושבת הייתי הולכת ברגל מהרובע עד סניף בני עקיבא שהיה בר"ח חזנוביץ דרך שער יפו את כל הדרך לאורך החומה עד לאיפה שהיום עירית ירושלים וממשיכה עד הסניף. תמיד חשבתי איזה מראה מדהים זה שבדרך ניתן לראות הולכים כמרים, נזירות, חסידים, חרדים, חרדיות, תיירים יהודים מכל הגוונים וזה ייחודי כל כך לעולם כולו. כל אחד צועד בדרכו בלי להפריע לשני.

בדרך חזרה במוצ"ש שהיה כבר חושך הייתי חוזרת הביתה משער ציון דרך "הקישלה", מבנה אשר שימש בעבר כתחנת משטרה וכבית מעצר, ממוקם דרומית למגדל דוד, בצמוד לחומת העיר העתיקה. ממולו היתה מסעדה מפוארת ערבית, שבעל המסעדה אמר לאבי שכאשר אני חוזרת הביתה בחושך הוא משגיח שאגיע בשלום ושלא יתנפלו עלי.

מכל הסיפורים של חיי ברובע כולל עבודתי כבייבי סיטר לבנות של פרופ' ענר אז עוד ד"ר – כירוג צעיר וכן לילדי פרור שילון גם הוא אז ד"ר צעיר בהדסה, הרופאים והזרם החילוני ברובע שכולנו היינו מחוברים. וכמו שציינתי חיינו חיי קהילה נפלאים לא משנה גזע מין שייכות פוליטית או דתית בהחלט היה ניתן למצוא דו קיום נפלא והערכה הזולת.

הזוית האישית

חדי: זכיתי לחוויה נפלאה, להיות עם נכדתי הבכורה תום, לספר לה ולחוות איתה ביחד את ילדותי בירושלים. אני מאחלת לתום שתזכה לנכדה נפלאה כמו שלי יש ושיהיו לה חיים מעניינים, עשירים ושמחים.

תום: זכיתי שהייתי עם סבתא ושהיא תראה את בית הספר שלי וזה היה ממש ממש כיף וזה היה נחמד שהיא באה. אני מאחלת לסבתא חדי אריאל שתמשיך לספר על דברים נחמדים וטובים ושתמשיך לכתוב סיפורים טובים. ושנמשיך לבלות ביחד.