מאגר סיפורי מורשת

שמי מיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, לובה פוטלר, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא נולדה והתגוררה בעיר קטנה בשם סטפנוגורסק. השפה המדוברת בה הייתה רוסית או קזחית. המדינה של סבתא היא אחת המדינות המארחות ביותר- קזחסטן. המאכלים הלאומיים של המדינה הזאת נאהבים על ידי עמים רבים. פלוב, בורקס, בשברמק ומעדנים רבים אחרים כבשו את בטני הגורמה של כל העולם. קזחסטן הוא גן עדן עבור אלה שאוהבים לאכול אוכל טעים. קזחסטן היא מולדת של נוודים אשר ידוע במנות בשר שלה. מלבד הבשר גם המשקאות ומעדני חלב מאוד פופולריים כאן. יחסי ישראל–קזחסטן הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין מדינת ישראל לבין רפובליקת קזחסטן. ב-10 באפריל 1992 שתי המדינות כוננו יחסים ביניהן בתחילה ברמת הקונסוליות, ובהמשך ברמת שגרירות מלאה. שגרירות ישראל בקזחסטן הוקמה באסטנה באוגוסט 1992, ושגרירות קזחסטן בתל אביב הוקמה במאי 1996.

גלגולו של חפץ

החפצים המתגלגלים בין הדורות הם שלושה פסלי חרסינה – בצורת ארנב, כלב וציפור. את הפסלים האלה סבתא שלי קיבלה מסבתא שלה אחרי מותה. הפסלים האלה נוצרו בברית המועצות, בקווקז. לא ידוע לסבתא שלי על התקופה בה נוצרו, אבל היא מניחה שהם נוצרו לפני 80 שנה. הם עשויים מחימר וצבועים בצבעי חימר שעברו שריפה.

סבתי קיבלה אותם אחרי שסבתה נפטרה ואלה היו המשחקים שלה בילדותה. גם כששיחקה איתם שמרה עליהם מאוד כי ידעה שהם שבירים. מאז היא מאוד אוהבת ואוספת פסלונים קטנים מחימר וזכוכית. סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1999 ושהיא לא לקחה איתה הרבה דברים ומזכרות, אבל היה לה חשוב לקחת את הפסלונים הקטנים האלה שהם המזכרת היחידה מסבתה.

הזוית האישית

מיה הנכדה המתעדת: סבתא יקרה שלי, תודה על הסיפורים המעניינים שסיפרת במהלך התכנית. זה עזר להכיר אותך עוד יותר. אני מחכה לשמוע עוד סיפורים על חייך. אוהבת אותך מאוד, מיה!

סבתא לובה: מיוש שלי, מאחלת לך הרבה הצלחה בלימודים בחברות ובחיים שלך בהמשך הדרך. תצברי גם את הרבה סיפורים במהלך החיים, מקווה שרובם יהיו סיפורים טובים. אוהבת, סבתא לובה.