מאגר סיפורי מורשת

שמי עדן, אני רוצה לספר את סיפורה של סבתי קמר מהעלייה מתימן ועד הגעתה לישראל והחיים שלה בארץ.

סבתי קמר, נולדה בשנת 1932 בחשיד שבתימן, ולה 3 אחים. הוריה שלומית ויעקוב למרות שחיו בתימן, סבתי ומשפחתה המשיכו לשמור על המנהגים היהודים כמו שמירת שבת ושמירה על החגים היהודים.

סבתי הכירה את סבא  באמצעות אביה. אביה של סבתי לימד את סבי תורה והוא ראה בו תלמיד חכם, בגלל החוכמה הגדולה שלו בתורה ורצונו הטוב החליט לחתן בין השניים. סבי וסבתי התחתנו בגיל 13, בזמן שהותם בתימן. סבי וסבתי הביאו שלושה ילדים אך ילד אחד נפטר בתימן.

בשנות ה-50 החלו מרידות בתימן והרעה במצבם של היהודים, השלטון באותה התקופה החל ללחוץ על היהודים בתימן לצאת מהארץ ולעלות לישראל בגלל הרעת המצב, כמו כן היו פעילם מישראל שעודדו יהודים בתימן לעלות לארץ ישראל.

בעקבות הרעת המצב הבטחוני של היהודים בתימן, היהודים היו מאוד פגיעים ובסכנת חיים, ובשל מצבם הרע של יהודי תימן ממשלת ישראל החלה בעלית הצלה הנקראת כנפי נשרים (סבתי ומשפחת היו חלק מהעלייה).

לאחר העלאת היהודים מתימן, לקחו אותם ללוד. בלוד החלו ברחיצתם של העולים בגלל חשש למחלות ומגפות  סבתי ומשפחתה הועברו למחנה עולים הנמצא בראש העין. במחנה העולים סבתי ומשפחתה לא עבדו כלל וקיבלו כמות אוכל לפי גודל המשפחה מהמדינה. במשך שנה סבתי ומשפחתה התגוררו באוהלים במחנה העולים.

לאחר שהותם במחנה העולים העבירו אותם לאזור קבע הנקרא משען. באותה התקופה משען לא הייתה בנוי לכן סבתי ומפחתה נאלצו לגור בפחונים ובאוהלים. במשען סבתי החלה לעבוד בחקלאות ובקרן קיימת, לסבי ולסבתי נולדו ארבעה ילדים במשען והחלו בפיתוח המושב החדש על ידי בניית בתים וחקלאות, סבתי היא אחד המייסדות של המושב.

בשנת 1965 סבי וסבתי החליטו להקים בית כנסת במושב כדי שיוכלו להמשיך את המנהגים היהודים במושב החדש ועד היום אזרחים במושב מתפללים באותו בית כנסת. עד היום סבתי מתגוררת במושב משען עם שישה ילדים שלושים ושמונה נכדים ושני נינים.

סבא וסבתא עם הנכדים

הזוית האישית

עדן: היה לי מאוד כיף לשמוע את סיפורה של סבתי ולהכיר אותה יותר למרות שלא הייתי אתה באותה תקופה הבנתי את הקשיים שהיא עברה מאחל לה הכי טוב בעולם.