מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

שמי רחל, הורים קראו לי בשם זה כי הם אהבו מאוד את השם. נולדתי בעיר הבירה של עירק – בגדאד. גרנו בבית שיש בו ארבעה חדרים עם סבא וסבתא ושני דודים, כל משפחה בחדר אחד, באותה תקופה זה היה מאוד מקובל שכל המשפחה גרה ביחד הבית שגרתי בו: בקומה ראשונה מטבח, חדר כביסה, מקלחת ומקום משחקים, בקומה שנייה גרו ארבעת המשפחות כל משפחה בחדר ובקומה אחרונה נועדה לשינה בקיץ. לא רחוק מבתנו היה בית כנסת,  במרחק 100 מטרים מהבית שלי היה ממוקם השוק.

אבי ז"ל רחמים ואמי ז"ל נזימה נאוה  גדלו משפחה לתפארת: אחי הבכור ז"ל משה, אחותי אביבה, אני הבת השלישית אחראי אחותי גאולה אחי יחזקאל, שרה, דני ובן הזקונים אהרון נולד בארץ.

אבי היה צורף ואמי היתה תופרת לנו את הבגדים אבל לא בתור מקצוע, התכונות הבולטות של הורי הן סבלנות, הקשבה, אהבה ותמיד היתה הבנה בין כולם. הורי היו שמחים ומאושרים גם אם היה קשה. בימי חמישי היינו אוכלים אורז עם חמאה שום וכמון  ובימים שישי שבת הינו אוכלים בשר דגים ולעיתים קרובות אמא היתה אופה לנו עוגיות וכל מיני דברים מיוחדים. גרנו בשכונה מעורבת יהודים וערבים חיו ביחד המקום שהיהודים נפגשו בו הוא בית הכנסת והמקום הכי נפוץ שהיינו קונים בו הוא השוק. ליהודים שוק נפרד של בשרים.

זיכרונות ילדות

חברי גרו בשכונתנו בבקרים נפגשנו בבית הספר 'פרדוס' והיינו משחקים: חבל קלאס חמש אבנים, את הזמן העברנו עם אמא בבית ברקמה ובתפירה. בבית הספר למדנו: עברית, חשבון, תורה, אנגלית, זמרה ותפירה המשמעת היתה חזקה מאוד העונש היה לעמוד בפינה יד למעלה ורגל מעלה. התלבושת היתה כחול לבן, היה מסדר פעם בשבוע ביקור על סדר וניקיון. המקצועות שאהבתי הם תורה ואנגלית ופחות חשבון והיסטוריה. היתה אפשרות לאכול בכיתה או בחצר. המאכל האהוב עלי הוא אורז עם חלב חם ובין היתר היו ממתקים.

זיכרונות משנות העשרים

השירים והריקודים היו רק בשמחות ברית מילה או חתונה ובר מצווה ואז היינו שרים שירי קודש בעיברית. בתקופתי רק לאנשים בודדים שהיה להם רדיו, לא היה לאף אחד טלפון ובקושי היה מקרר וקרח.

אהבה ומשפחה

קשר בין ההורים לילדים במשפחתנו היה מרוחק כלומר שמרנו על כיבוד הורים והיה מרחק  בין ההורים לילדים, הכבוד להורים היה חזק, ההורים שלי היו מעורבים בחיי והיינו מתייעצים איתם בכל תחום.

איך הכרתי את בעלי?

כשאחי משה ז"ל התחתן עשינו הכרות בין המשפחות ואז בעלי נעים ז"ל ראה אותי  שעזרתי בזמן הכנת האוכל וההגשה ואהב את מה שראה ובהמשך ואמר לי שאני מתאימה לו והוא רוצה להתחתן איתי. נולדו לנו חמישה ילדים הבכור עובדיה, עליזה, טיראנה נאוה, סיגל ובן הזקונים כרמל. לעובדיה יש את אורטל ,עידן שלום ונעם. לעליזה יש את בצאלאל אבינתן, טל, דביר, נועם ויהל. לטיראנה יש את ליאור חיים, נטופה רחל, דברת יפה והראל נועם. לסיגל יש את צח יצחק, עומר רחל וגל נועם. לכרמל יש את יעל גלעד ונעה. לנכדתי אורטל יש את הראל ועמית. לנכדי בצאלאל יש את בניה. לנכדתי טל יש את שירה, אילה ואליה נועם והקשר בין כל הילדים הנכדים והנינים חזק ואוהב!!!

עלייה, תקומה והתיישבות

נעים ז"ל בעלי עלה בשנת 1949 בעלייה בלתי לגאלית וכשהגיע לארץ הוסיפו לו  את השם הרצל בהמשך כאשר היה בקיבוץ חביבה. אני עליתי עם הורי בשנת  1950. עלינו לארץ מאהבתנו לארץ ישראל, הגענו באווירון לא"י הגענו לשער העלייה שזה מקום שכל מי שהגיע מחוץ לארץ הביאו אותו לשם.

למדנו את השפה דרך תנועות נוער גם בעירק וגם בארץ ישראל. ישנו באוהלים היה לנו קשה מאוד נתנו לנו מיטות ברזל ומזרוני מתבן. זכור לי במיוחד ערב שבת אחד כאשר בזמן הקידוש פרצה סערה וכל האוהל עף ברוח היינו רטובים וכולם רעדו מקור ולא היה קל להרגיע את כולם אבל לבסוף באו אלינו ולקחו אותנו לאוהל חדש ובבוקר תיקנו לנו את האוהל הישן וחזרנו אליו. בהכרזת המדינה משפחתי ואני היינו בבית בעירק שמחנו בביתנו אבל לא יכולנו לצאת החוצה ולהביע את שמחתנו. כי חיינו בארץ עוינת.

חפץ מיוחד

המקום שהובא ממנו הקמע הוא חמם על בעירק. הקמע נוצר לפני מאות שנים ע"י חכם מקובל. הכתב שמופיע על הקמע הוא כתב חכמים עתיק ב-1950 היה מבצע "עזרא ונחמיה" שבה משפחתנו עלתה לארץ ואלה הדרכונים שאיתם עלינו המסמכים היו אצל אחת מאחיותי וכשעשינו מפגש משפחתי הביאו את הדרכונים ואת הכתובה של סבא וסבתא ז"ל.

תיעוד מתוך אלבום משפחתי

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי".