מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי שטיין, על שם סבי מצד אמי. נולדתי בתאריך 2 באפריל 1945 בתל אביב להורי ליזה ויוסף שטיין.

אמי ליזה נולדה בעיירה רובנה שבפולין (היום אוקראינה) בשנת 1913. עיירה גדולה שרוב תושביה היו יהודים, ולמרות זאת ליהודים היה מותר ללכת רק בצידו האחד בלבד של הרחוב הראשי. היא למדה כיהודיה יחידה בבי"ס לאחיות וסבלה מהצקות אנטישמיות מהתלמידות האחרות. היא הגיעה לידי החלטה להצטרף לתנועת הנוער הציונית במטרה לעלות לארץ. ואכן בשנת 1936 אמי עלתה בעלייה בלתי ליגאלית (לא חוקית). מפחד הבריטים שהתנגדו לעלייה, חברי קיבוץ יגור אספו את העולים בחשאי מהחוף אל הקיבוץ ושם אמי עבדה כאחות עד שעברה לתל אביב יחד עם אבי.

אבי יוסף נולד בעיירה סוקולקה שבפולין ועקב מות אביו בגיל צעיר עבר לביאליסטוק. שם הצטרף לתנועת הנוער הציונית. כשהביע רצונו לעלות לארץ עבר תקופת הכשרה ביער בדחיפת קרונות מהיער למנסרה. בשנת 1935 עלה אבי ארצה. כשהאונייה הגיעה למרחק של כ-3 ק"מ מהחוף אויימה ע"י ספינות מלחמה בריטיות ואולצה לחזור. אבי  קפץ מהאונייה עם מעטפה אטומה למים צמודה לגופו ובה תמונות בני משפחתו. וכך שחה אל החוף. הוא מצא מקום לינה בגבעתיים אצל חבר מהתנועה.

כל שנות ילדותי ונעורי גרתי בתל אביב עם הורי ושני אחיי כשאני הבן האמצעי. גדלנו בצל האסון הנורא שקרה למשפחות הורי שנספו בשואה. גדלנו ללא סבא וסבתא משום צד וללא דודים ודודות כולם נספו. גרנו שלוש משפחות בדירה בדמי מפתח. לכל משפחה היה חדר. השירותים והמטבח היו משותפים. רק כשהייתי בן 14 עזבה המשפחה האחרונה.

בילדותי הרחוב שבו גרתי לא היה סלול, כולו היה חול והווה את מגרש המשחקים שלנו. בקיץ היינו הולכים בו יחפים. שיחקנו משחקי חוץ: משחקי תופסת כמו 2 מחנות, דגלים, הקדרים באים, הבנים על הבנות. וכן הנדסאפ, מחבואים ועוד. כשנסלל הכביש שיחקנו סף, מחניים וסטנגה. בחצרות שיחקנו ג'ולים, גוגואים עיגולי פקקים מקופסאות סיגריות. טפסנו על העצים קטפנו תותים ואספנו תולעי משי. גרנו קרוב לים וכל קיץ הייתי הולך לבד או עם חברים דרך השדרה (שדרות קרן קיימת, היום שדרות בן גוריון) עד חוף הים. בדרך הייתי הרבה פעמים רואה את דוד בן גוריון מתהלך בביתו.

למדתי בבי"ס היסודי נס ציונה – גרץ, שהיה ממוקם בין בנייני מגורים. בתחילה למדנו ב"סניף" – בניין שחלקו היו כתות וחלקו דירות מגורים. ובהמשך במבנה הראשי. שהיה בניין מגורים שהוסב לבית ספר. בבקרים היינו רואים מתוך חלון הכיתה את השכנים מאווררים את השמיכות בחלונותיהם. לא היתה חצר ובהפסקות היו סוגרים את הרחוב לתנועת מכוניות והיינו משחקים בכביש. בטקסים היינו עומדים בכביש מול הבניין בטורים לפי כיתות והמנהל והתלמידים המשתתפים היו עומדים במרפסת של הקומה הראשונה ומשם מעבירים את הטקס. שיעורי ההתעמלות נערכו בשדרה הסמוכה. במלחמת סיני הייתי בכיתה ז' וכשהייתה אזעקה רצנו מהר במדרגות לחדר המלאכה שבקומת הקרקע והיה לו "קיר מגן". סיימתי כיתה ח' בשנת העשור למדינת ישראל.

בתיכון למדתי לימודי ערב ובמקביל, החל מגיל 15. עבדתי ביום בעסק של מכונות כתיבה וחישוב, בשיפוץ ותחזוקה. בתחילה כמתלמד ובהמשך כבעל מקצוע. כשהייתי בכיתה יב' אבי, יוסף, חלה ולאחר מספר חודשי אשפוז – נפטר בגיל 49. מותו השפיע עלי רבות בהמשך חיי.

כל שנות בגרותי אמי עבדה כאחות בבית חולים עבודה במשמרות. ואני הייתי אחראי על אחי הצעיר ממני בחמש שנים. לאחר שירות צבאי בזמן מלחמת ששת הימים, לאחר לימודים באוניברסיטה התחלתי לעבוד עבודה במקום מסודר בחברת רסקו.

הכרתי את רעיה שהפכה להיות אשתי תוך מספר חודשים. התחתנו בספטמבר 1972. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים הנוראה ובדצמבר 1973 וכשהמלחמה עדיין בעיצומה נולד בננו הבכור אסף. בשנת 1977   נולדה בתנו טלי – אימא שלך ובשנת 1981 נולד בננו הצעיר רמי. טיילנו הרבה בארץ ובכל קיץ היינו נופשים באוהל בהתחלה בחופי סיני ואח"כ בחופי הכנרת. אנו חוגגים את כל החגים יחד. עכשיו משפחתנו המורחבת מונה שלושה זוגות ילדים ושמונה נכדים. מקפידים להיפגש בשבתות לארוחות משותפות מציינים ביחד את כל ימי ההולדת, נופשים יחד באירועים מיוחדים, ונהנים להחליף חוויות בווטסאפ המשפחתי.

אלבום התמונות של סבא רבא – עובר מדור לדור

האלבום הוא אלבום תמונות המתעד את פעולותיו של אבי, סבא רבא שלך, סבא יוסף, יוסק'ה. הוא מקור לגאוה על השתתפותו ותרומתו של אבי יוסקה שטיין בהקמת המדינה ובקביעת גבולותיה.

האלבום ליווה את משפחתי במשך כל שנות ילדותי וכשבגרתי והייתי אב לילדים היה לי חשוב שהאלבום יעבור אלי, כדי שאוכל לספר גם לילדיי על תרומתו של אבי למדינה בימי הקמתה הראשונים. ועכשיו גם לך, נועם.

בתמונה מס.1. באלבום – רואים את אבי לצד הרכב המיוחד בו הוא הוביל את צנורות המים לקו המים הראשון לישובי הנגב.

בתמונה מס. 2, רואים את אבי וחבריו שהובילו את הציוד הנדרש להקמת היישובים בנגב. ועדת חקירה מטעם האו"ם שבקרה ביוני 1947 בנגב המליצה להכליל את הנגב במפת הצעת החלוקה לאחר שהתרשמה ומיכולת המתיישבים היהודים להתקיים שם ולקיים חקלאות באזור והתבססה על עובדת קיומם של צינורות לאספקת מים לישובים שהוקמו. אבי כנהג של משוריין גוייס והשתתף גם במבצעים נוספים שהשפיעו על התהליכים של המדינה שבדרך: כשנוסעים היום בשער הגיא בדרך לירושלים רואים את שרידי המשוריינים ממלחמת השחרור.

בתמונה מס. 3, רואים את אבי וחבריו הלוחמים שעמדו בראש השיירות שפרצו את המצור על ירושלים, כדי לספק לעיר מזון, מים, נשק וכל אספקה חיונית לתושבים היהודים בעיר הנצורה, תוך חרוף נפש וסיכון חיים מהתוקפים הערבים שתקפו את השיירות בדרך לירושלים.

אלבום התמונות של סבא רבא יוסף

אבי התנדב לבצע שתי משימות חשובות נוספות שהיו חיוניות בפריצת שתי דרכים עוקפות לירושלים.

תמונות מס.4 ו 5. הוא הביא את הדחפורים הראשונים לפריצת דרך בורמה ולפריצת דרך הגבורה. בזכות אותן דרכים שנפרצו יכלו לספק לתושבי ירושלים הנצורה את האספקה שנזקקו לה.לכבוד דור המייסדים על הדור הצעיר להמשיך את המפעל הציוני בתרומה ובנתינה לחיזוקה ולקיומה של המדינה.

סבא רבא בתקופת שירותו בצבא מתוך האלבום של סבא רבא יוסף

הזוית האישית

סבא אלי: נהנתי לספר לנכדי נועם את סיפור משפחתי ואת חיי הוריי לפני קום המדינה.

נועם: זה היה מרתק לשמוע את כל הסיפורים של סבי ונהנתי מזמן איכות איתו.