מאגר סיפורי מורשת

שמי אליס רז. נולדתי בבוקרשט ברומניה בשנת 1953.

הייתי בת יחידה. אבי עבד בתאטרון והיה מעצב תפאורה, ואימי עבדה בבנק בהנהלת חשבונות. בתור ילדה הייתי מאוד שובבה ואהבתי הייתה גדולה מאוד לחיות. כשהייתי קטנה אספתי גורי חתולים בתוך עגלה וטיילתי איתם ברחבי השכונה. באחת הפעמים נפלתי והחלקתי על קרש וכל השבבים נכנסו לי לישבן.

כשהייתי בת חמש אבי נפטר וב1961 עליתי עם אימי לארץ ועברנו להתגורר בנצרת עלית. וגם שם כל גור חתולים או כלבים אשר הייתי מוצאת, הייתי מביאה הביתה.

פעם לא היו מקררים עם חשמל, היה עובר איש עם עגלת קרח, ומוכר בלוק קרח כדי לשמור על האוכל טרי. את בלוק הקרח אני הייתי מביאה הביתה, מפני שאמי הייתה בעבודה.

בכיתה א' התחלתי להכיר חברים חדשים, היינו הולכים לסרטים ביחד ויוצאים לטיולים. חברות זו נמשכה עד גיל מאוחר. בגיל ארבע עשרה הכרתי את אילן, שהיה חלק מחבורת הבנים וככה התחלנו לצאת. אילן התגייס ושנתיים לאחר מכן גם אני התגייסתי. בשנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואילן השתתף במלחמה במסגרת חיל השריון. כשנה לאחר מכן התחתנו.

בשנת 1976 נולדה ביתנו הבכורה שרון. עם בתנו שרון היינו מטילים הרבה בחו"ל. בשנת 1982 נולדה ביתנו השניה מורן. כאשר מורן גדלה קצת, החלטנו לשדרג את הבית ובנינו קומה נוספת. בשנת 1988 לשרון ומורן נולד אח קטן בשם עידן. כאשר עידן גדל קצת נסענו להרבה טיוליי קרוואנים.

מפני שאהבתי לחיות הייתה גדולה , תמיד היה לנו כלב בבית וחתולים בחוץ. לכלב הראשון שלנו קראו בוני, הוא היה מסוג באסט, ובתור גור הוא היה שובב והיה בולע את המוצצים של מורן. יום אחד בוני נעלם מחצר הבית, חיפשנו אותו בכל רחבי העיר ולא מצאנו אותו. מעט זמן אחר כך הבאנו בוקסר ושמו היה עוז.  עוז היה שובב והיה קורע לנו את כל המעילים התלויים. עוז נפטר בגיל שלוש עשרה.

מגיל קטן אהבתי את עניין האומנות, עם פרישתי לפנסיה התחלתי ליצור עבודות בקרמיקה, התחלתי ללכת לקאנטרי, להרצאות, להיפגש עם חברות, ולצאת לטיולים ברחבי הארץ ובעולם .

הזווית האישית

תמר: שמחתי לשמוע את סיפורה של סבתי, היה מעניין ללמוד כיצד נראו חייה בעבר, ולהתרגש מסיפורה. אני רוצה להודות ל סבתי על שיתוף הפעולה שלה.