מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'וזיאן בן חמו, נולדתי בשנת 1941 בעיר הבירה אורן שבאלג'יר.

נולדתי למשפחה מרובת ילדים, בת עשרה ילדים, ואני הבת השלישית במספר. הוריי, יצחק ומרים, נולדו במרוקו, ובחרו להעתיק את מגוריהם לאלג'יר. מצבנו הכלכלי היה מצוין, חיינו ברמה גבוהה מאוד, לאבי הייתה מכולת גדולה, בביתנו היה אושר רב ולא היה חסר לנו מאומה. הייתה לנו שמחה גדולה, והיו חום והרבה אהבה של ההורים והאחים.

בשנת 1955 אבי, יצחק החליט שכדאי לעלות לארץ ישראל, בשל המצב באלג'יר, החלו מהומות והתנכלויות מצד האזרחים, ויהודי אלג'יר הרגישו מאוימים.

אבי שמע, באותה שנה, כי ישנה התארגנות של עליית בני נוער לארץ ישראל, וזו למעשה העלייה הראשונה של בני נוער. סבתי רצתה מאוד להגיע לארץ ישראל, וחשבה שהכי נכון לעלות לארץ בעלייה זו יחד עם אחותה, מרסל, הקטנה ממנה בשנה. הוריי ואחיי סברו שזו החלטה נכונה, ושאר בני המשפחה יצטרפו ויעלו אחרינו.

ההתרגשות לקראת העלייה הייתה רבה, ויחד עם זאת היה קושי לעזוב את כולם, אך שמחתי שאחותי ואני מצטרפות לעלייה זו ,ומובילות את משפחתי להגיע גם לארץ ישראל. ביום הטיסה שמחתי מאוד, טסנו מאלג'יר למרסיי שבצרפת, וממרסיי הגענו לארץ.

אני ואחותי בעלייה לארץ

הגעתנו בעליית הנוער הראשונה בארץ תוקשרה בתקשורת ותועדה. התקבלנו בזרועות פתוחות ועם הנחיתה הסיעו אותנו לפנימיית "הדסה" שבקריית טבעון. ההתאקלמות וההסתגלות לא היו קלות בימינו הראשונים, למדנו הרבה שיעורי עברית, ולמידת השפה הייתה בשלב הזה חשובה ביותר. הקשר עם משפחתי באותה תקופה היה באמצעות מכתבים בלבד, וההמתנה לקבלת מכתבים מהם הייתה ארוכה. אחותי ואני התנחמנו בידיעה שבקרוב כל בני משפחתי יגיעו לארץ. לאחר תקופה של ארבעה חודשים, משפחתי הגיעה לארץ, והתמקמו עם הגעתם במעברה שבעיר עפולה. בזמן זה  אחותי ואני היינו עדיין בפנימייה, נהנינו עם החברים והחברות שהכרנו, וגם ידיעת השפה העברית הלכה והשתפרה.

כעבור חודשיים עזבנו את הפנימייה והצטרפנו לחיק משפחתנו. התנאים במעברה היו קשים מאוד, נאלצנו לסייע לאבי ולאימי בפרנסת המשפחה, ועבדנו בעבודות דחק הכוללות קטיף וחקלאות.

הודות למצב הכלכלי הטוב באלג'יר, אבי חסך כספים ויכולנו לרכוש בית, עזבנו את המעברה, ועברנו לביתנו החדש בגבעת המורה בעפולה. הכניסה לביתנו החדש לוותה בשמחה רבה, שכן כל רצוננו היה להגיע לארץ ישראל ולחיות בה.

במחשבה לאחור אבי תמיד אמר שהוא שמח שקיבל החלטה כל כך חשובה, שהתקיימה בזכות הרעיון הגדול, להצטרף לעליית תנועת הנוער הראשונה, שהגיעה לארץ ישראל.

הזווית האישית

הראל: היה לי מאוד כיף להקשיב וללמוד את סיפורה של סבתי, ואני מרגיש שאני יודע ומכיר את סבתי הרבה יותר טוב.