מאגר סיפורי מורשת

התגשמות הציונות בקבוצת  "כחול לבן"

הורי היו שניהם רופאים בבי"ח במינכן, והשתייכו לקבוצת יהודים שנקראה: "כחול לבן".

בתחילת שנת 1933 החליטו שניהם לעזוב את מישרותיהם ובתיהם, ולעלות יחד אתי, בנם לארץ.

לארץ ישראל, למקום לא ידוע. הם ידעו מראש שפה לא זקוקים לרופאים, ובמיוחד לכאלה שאינם דוברי עברית.

 

עבודתו הראשונה של אבי בארץ.

הייתה לנו משפחה בשכונת בורכוב, והגענו אליהם בעזרת חמור ועגלה. אבי הדוקטור, התקבל לעבודה

כפועל בעבודות כביש, בכיפוף ברזלים ואמי נשארה אתי בבית.

 

 

עם העגלה הזו הגענו לשכונת בורכוב.

פה אבי הרופא, עבד בכיפוף ברזלים לסלילת כבישים

 

משפחת פוגלמן מארחת אותנו

גרנו בתל אביב, בחדר אצל משפחת פוגלמן, שלימים עזרה לאבי להתקבל לעבודה כרופא בקופת חולים.

הורי לא גילו, בזמנו לאף אחד, שהם רופאים, הם שמרו את הדבר בסוד.

לפרנסה עבד אבי בעבודה נוספת, עבודתו השנייה של אבי בתור חנווני. לאחר כמה חדשים, אבי עבד

כחנווני, בשותפות עם אדם דתי, בחנות מכולת . מאחר שבמקצועו היה רופא, ובאחד הימים, לאחד הפועלים

נכנס משהו לעין, אבי היחידי שהצליח להוציא את הגוף הזר מעינו של הפועל. כך התגלה הסוד שאבי רופא.

המעבר לקיבוץ תל יוסף

כך התברר למר פוגלמן שאבי רופא. תוך זמן קצר מר פוגלמן, שבביתו גרנו, לא שכח את אבי, ודאג לו למשרת

רופא בקופת חולים כללית בקיבוץ תל יוסף. כך עברנו לגור בקיבוץ תל יוסף. אבי עבד כרופא בעוד כמה קיבוצים בסביבה, כגון: חפציבה, בית אלפא ועין חרוד. אבי הרופא נדד מקיבוץ לקיבוץ כשהוא רכוב על סוס, זה היה

כלי התחבורה שלו.

 

בסוף שנת  1935 ותחילת 1936 התחילו המאורעות. אבי התבקש לעשות ביקור בית אצל הבן של השייך

בכפר הערבי. במאורעות שנת 1936 אבי הגיש עזרה למתיישבים הערבים באזור. כמובן ששלחו איתו שומרי

ראש. ביקורי הבית צלחו והחולים הבריאו. עם אותה משפחה ערבית שנים רבות היינו בקשר,לפחות פעמיים בשנה  נפגשנו עמם. הם לא שכחו לאבי את מתן העזרה שהושיט להם.

 

בשנת 1936 עברנו לראשון לציון. שם התחילה ההתקדמות המקצועית של אבי. בתחילה כרופא משפחה,

אח"כ כרופא מחוזי של מחוז יהודה ולבסוף במרכז קופת חולים בת"א.

 

תחילת עבודתה של אמי

באותו זמן גם אמי התחילה בעבודתה כרופאה בבית ספר וגם כרופאה של "עזרה סוציאלית", ובשלב יותר

מאוחר כרופאה בקופת חולים לאומית. כמובן, שבזמן תקופת טרום המדינה, היו כמה בעיות, הכרוכות בהבדלי

אידיאולוגיה של הקופות והשקפת עולמם. למרות שהשקפות של הורי היו זהות. הגישות היו שונות בעבודה של הורי, לדוגמא: היה קרב שהאצ"ל נלחם ברמלה והיו נפגעים, אמי נתבקשה לקבלם בביתינו, ליומיים שלשה

לטפול והשגחה . עבורי זו הייתה בעיה חמורה מאד, כי באותו הזמן הייתי בהגנה וזה יצר ניגוד אינטרסים

מובהק.

 

האסון של אמי:

הורי המשיכו בעבודתם כרופאים, עד שפרצה מלחמת השחרור, אז הייתה הפצצה של המצרים על ראשון

לציון. אמי יצאה מהמקלט להגיש עזרה ופצצה נוספה הרגה אותה במקום. נותרתי יתומה מאם ואני רק בת

16 וחצי. נותרתי עם אבי וסבתי מצד אבי, וכולנו תמכנו אחד בשני.

 

סוף סיפור הורי:

אמי נהרגה במלחמת השחרור בשנת 1948, בזמן הליכתה להגיש עזרה רפואית לחיילים. תוך הפצצת

מטוסי האויב, ברגע מתן העזרה הרפואית לחיילים נפלה פצצה נוספת, שהרגה את אמי במקום.

אבי חלה במחלה ממארת ונפטר בשנת 1955. נותרתי בת יחידה.

עם השנים נשאתי ונולדו לי 3 ילדים ו-10 נכדים. 

משפחתי בהרכב מלא – משפחה לתפארת

 

להנהלת בית הספר הדר השרון, לתלמיד החונך הנחמד שלי, גיא פדידא, אשר תרם לי רבות להבנת

השימוש במחשב, להקשבה לסיפור על משפחתי ובניית המצגת לתיעוד הסיפור.

לנכדי יובל, שעזר וסרק תמונות עבורי..ואחרונות חביבות,  המורות המנחות: אילת, עידית ונוגה.