מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה שוינגר לבית וולחובינסקי. נולדתי בחיפה בשנת 1936.

מימין: סבא וסבתא מצד אבא, משמאל: סבא וסבתא מצד אימא

הוריי, שמחה וציפורה וולחובינסקי, חיו בעיירה קטנה ברוסיה הלבנה בשם לחוביץ'. איני יודעת הרבה על השכלתם אבל סביר להניח שהשכלתם הייתה נמוכה. כאשר הוריי היו בני 14, הגיעו לעיירה שליחים מהארץ על מנת להכשיר אותם לעלייה לארץ ולחיים בקיבוץ. בגיל 18 הם התחתנו ועלו לארץ אבל לא הצטרפו לקיבוץ. הם השתקעו בחיפה ואבי, שלמד נגרות בחו"ל, עבד בנגרות בארץ.

הוריי

הסבים והסבתות שלי היו דתיים אבל הוריי התרחקו מהמסורת והפכו לחילונים. במשפחות הסבים והסבתות היו הרבה ילדים ולא היה שיח בין ההורים והילדים. אותו הדבר ביני לבין הוריי. לא היו דיבורים מפרים ביני לבין הוריי. הם לא נהגו לספר על חייהם ברוסיה ואנחנו לא שאלנו שאלות. לפיכך לא ידוע לי הרבה עליהם.

להוריי נולדו חמש בנות והשכלתן לא עברה את בית הספר העממי מלבדי. אני היחידה שלמדה באוניברסיטה. כאשר הייתי בגיל תיכון, לא כל הילדים למדו בתיכון, לא הייתה אז חובת לימוד עד כיתה י"ב. רק אנשים משכילים או רק אנשים שהיה באפשרותם הכלכלית שלחו את ילדיהם ללמוד בתיכון.

בשנות העשרה שלי הרבה ילדים הצטרפו לתנועות נוער שחינכו ילדים לחיים בקיבוץ. זו הייתה תקופה שרצו ליישב את הארץ ולכן ניסו להכשיר ילדים לחיות חיים בקיבוץ. בדור של הילדים שלי יותר ילדים למדו בתיכון וכתוצאה יותר ילדים למדו באוניברסיטה. אנחנו, שנולדנו בארץ, שירתנו בצבא וכך גם ילדינו.

הבדלי החינוך בבית הוריי לעומת החינוך אצל נכדיי

בבית הוריי ההורים היו עסוקים בדאגה לפרנסה. הייתה תקופה של צנע שבה לא היה מספיק אוכל לכולם והייתה הקצבה של אוכל לכל משפחה ומשפחה. כמו אצל הסבים שלי, כך גם ביני ובין הוריי, לא היו שיחות מעבר לצרכים היום יומיים.

אצל ילדיי מתחיל השוני הגדול. ההורים מעודדים את הילדים לשאול שאלות ולספק את סקרנותם. בזכות ההתפתחות הטכנולוגית הנכדים והילדים שלי יודעים הרבה דברים שאנחנו לא ידענו ואפילו מלמדים אותנו איך לטפל בכל ההמצאות של ההווה.

בתי ענבר ונכדתי דרור

תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל

עד סביבות 1920 (סוף מלחמת העולם הראשונה) שלטו בארץ הטורקים עד מעל 400 שנה. בשנות העשרים השתלטו הבריטים על ישראל עד 1948 (מלחמת העצמאות של ישראל). אני נולדתי בתקופת המנדט ב-1936 וכשהוקמה המדינה הייתי בת 11. בתקופת המנדט השפות הרשמיות היו אנגלית, ערבית ועברית, כלומר – המוסדות הלאומיים התנהלו בשפות האלה. בתקופה הזאת לחמו היהודים נגד הבריטים כדי להשיג עצמאות. בשנת 1948, כשקמה המדינה, השפות הרשמיות היו ערבית ועברית.

תקופת הצנע

עם הקמת המדינה בשנות ה-50, הכלכלה לא הייתה מפותחת, לא הייתה תעשייה ברמה גבוהה ולפיכך היה חוסר במזון וחיינו בצנע. הרבה מהמצרכים הבסיסיים כמו סוכר, קמח ובשר חולקו בקצבאות על ידי הממשלה לתושבים על פי מספר האנשים בכל משפחה. במקום ביצים קיבלנו אבקת ביצים. תקופה זו נמשכה כעשר שנים.

החיים במדינה מאז הקמתה

אחד השינויים המשמעותיים שהיו עם קום המדינה היה חוק גיוס חובה בגיל 18 לכל נער ונערה. מאז חלק משמעותי של החיים של הישראלים היה השירות הצבאי. לדוגמה, כל מפגש בין שני ישראלים התחיל כאשר שאלו אחד את השני: "היכן שירתת בצבא".

בשנות השישים והשבעים כבר התפתחה תעשייה וחקלאות והפכנו למדינה ככל המדינות.

הזוית האישית

סבתא אביבה: הפגישות עם דרור במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, נתנו לי הזדמנות להחליף איתה חוויות שלא הייתי מספרת ללא הפגישות האלה. זה ממלא את החסר בתקשורת עם הוריי.

דרור: מאוד נהניתי בתכנית. למדתי על סבתא המון דברים שלא ידעתי, למשל – לא ידעתי שהיא עבדה בהדפסת מכתבים, לא ידעתי שהיא למדה בבית הספר בערב.