מאגר סיפורי מורשת

קיטי (פליישל) פרידמן נולדה בשנת 1920 בעיר ייכלאבה בצ'כוסלבקיה (אזור דובר גרמנית), להוריה ארנסטינה וקרל, אחות צעירה של שתי אחיותיה – אלזה ואירנה.

עוד בילדותה עברה עם אמה, ארנסטינה, לעיר וינה שבאוסטריה. עברה עליה ילדות שמחה ומאושרת. אמה ניהלה בית קפה בוינה וקיטי היתה עוזרת לה לעתים בעבודה.

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בשנת 1933 החלה אווירה של אנטישמיות גם בוינה, גם בביה"ס. קיטי היתה הילדה היהודייה היחידה בביה"ס. בשל כך קיטי ואמה ארנסטינה עזבו את וינה וחזרו לצ'כיה.

אט אט עלה בקרב חבריה של קיטי הרעיון לעזוב את צ'כיה ולעלות לארץ ישראל, אולם לשם קבלת אישור היה צורך במסמך אישור עלייה – סרטיפיקט. לשם כך קיטי היתה צריכה להתחתן עם גבר כלשהו בנישואים פיקטיביים, מה שיאפשר את קבלת הסרטיפיקט.

במהלך טקס החתונה שהתקיים בדירתם, בעת שהרב נושא את דברו, נכנסו לפתע קצינים גרמנים לבית. הרב התעלם מהם, המשיך בניהול הטקס, ולמרבה ההפתעה הגרמנים כיבדו את המעמד ויצאו מהבית.

 קיטי ואריה והכלב הנזי

בספטמבר 1939 עלו חבורת הצעירים על אוניית מעפילים בשם "הילדה", ששטה על הדנובה בכיוון הים השחור, בדרכה לארץ ישראל. בהגיעם לים השחור כל המלחים החליטו לעזוב את הספינה, מה שהביא לעיכוב של כמה שבועות. לבסוף נמצאו מלחים אחרים ואוניית המעפילים המשיכה בדרכה לארץ ישראל, אך לא הכל עבר חלק: הבריטים, ששלטו בארץ ישראל, לא הרשו ליהודים להיכנס לארץ, תפסו את הספינה קרוב לחופי הארץ והובילו את כל המעפילים למחנה מעצר בעתלית. לאחר כמה שבועות שוחררו כל המעפילים לחופשי.

ארנסטינה פליישל, אמה של קיטי, נשארה בצ'כיה. הגרמנים העבירו אותה למחנה הגרמני טרזין, (שהיה מחנה של "דוגמה טובה"), אבל לאחר תקופה מסויימת היא נשלחה למחנה ההשמדה אושוויץ, ושם נספתה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה.

קיטי התגרשה מבעלה מהנישואים הפיקטיביים, מצאה את דרכה ליישוב געתון בצפון, ובשל ידיעותיה הטובות בשפות האנגלית והגרמנית היא עבדה כמלצרית בבית הקפה פינגווין בנהריה, מקום שבו נהגו לבלות ולשתות קציני הצבא הבריטי.

קיטי נישאה בשנית לשלמה, בעל ממוצא צ'כי. הם עברו להתגורר בקבוץ אפיקים ביחד עם חבורה נוספת של עולים מצ'כיה ושם נולד להם בן בשם דני ולאחר שנים מעטות הם התגרשו ואז קיטי נישאה בשלישית לבעל בשם אריה פרידמן, שהוא אביה של סבתא נעמי שלי. נולדה להם בת נוספת בשם רותי, אולם למרבה הכאב והצער היא נפטרה בהיותה בת שבע.

אריה (לאו) פרידמן נולד בשנת 1905 בוינה, אוסטריה, להוריו אוגוסט ולוטי. אריה היה בן שני מתוך ארבעת האחים:  יואל (קרל), פאול ועזריאל (ארנסט). למשפחת פרידמן היתה מעדנייה מפוארת בוינה אשר קיימה בכבוד את המשפחה וגם את העובדים בה. עם עליית הנאצים לשלטון הגרמנים השתלטו על המעדנייה ונישלו את משפחת פרידמן מניהול המעדניה.

המעדנייה של משפחת פרידמן בוינה, אוסטריה וצילום משפחתי 

ילדותו של אריה בוינה עברה עליו בשמחה ובנעימים. הוא הירבה לטייל בטבע, אהב לנגן בגיטרה, והשתתף גם בכל מיני הרכבים מוזיקליים של כלי מיתר. אריה למד בבית ספר טכני בוינה, ושם הוכשר במקצוע החשמלאות. אריה היה חבר בתנועה הציונית "תכלת לבן" – תנועה של בני נוער באוסטריה.

בשנת 1932 עלה סבא אריה לארץ ישראל ביחד עם חבריו לתנועה. בתחילה התגורר בחיפה ועבד כחשמלאי למחייתו. הוא הצליח לחסוך כסף ובכך יכול היה לעזור להוריו לעלות גם הם לארץ ישראל, בשנת 1939.

בשלב מאוחר יותר עבר אריה להתגורר בקבוץ אפיקים, שם כבר חיכה לו אחיו הצעיר עזריאל. אריה התקבל מיד לנהל את החשמליה בקיבוץ.

אריה בקיבוץ אפיקים (מימין) ובוינה (בתמונה משמאל) 

לאריה ולקיטי נולדה בת חמודה, והשם שניתן לה הוא – נעמי, אחות של דני, בנה הראשון של קיטי מבעלה הקודם, שלמה. האושר היה רב ועצום. כעבור כשנתיים נולדה בת נוספת לקיטי ואריה, והשם שניתן לה הוא רותי, תינוקת יפהפיה שגדלה להיות ילדה מוכשרת וחכמה. בהיותה בת שבע, רותי נפטרה ממחלה. העצב והקושי היה עצום ורב לכל המשפחה.

קיטי ואריה עם ילדיהם דני, נעמי ורותי

נעמי, שנולדה בשנת 1946, נאלצה בזמן מלחמת השחרור, בשנת 1948, להתפנות בזמן המלחמה עם כל הילדים והאמהות שלהם למקום בטוח יותר, לחיפה. אריה נשאר בקבוץ עם שאר הגברים, לצורך הגנה. עם תום המלחמה חזרו הילדים ואמותיהם לקבוץ.

נעמי גדלה והתחנכה בקיבוץ אפיקים, ילדותה ונערותה עברו עליה בשמחה ובנעימים, כשאר ילדי הקבוץ. הלינה היתה לינה משותפת בבית הילדים, כמו במרבית הקיבוצים בארץ. היה כיף גדול בצורת החיים הזו.

נעמי שרתה בשירות הצבאי בחיל האויר (ביחידת טילים ראשונה בתולדות צ.ה.ל).

נעמי הכירה את בעלה לעתיד, אודי. הם נישאו בשנת 1971 והתגוררו בקיבוץ רמת רחל, ליד ירושלים. אודי למד באותה העת לימודי רפואת שיניים באוניברסיטה העברית וב"הדסה".

ואז נולדה בתם המתוקה מור, ילדה הכי מקסימה בעולם להוריה הגאים והמאושרים. עם סיום הלימודים וקבלת ההסמכה כרופא שיניים, עברו נעמי, אודי ומור הקטנה לקיבוץ גליל ים לתקופה בת ארבע שנים. בעת הזו אודי פתח קליניקה לרפואת שיניים בתל אביב.

שלושה דורות בתמונה אחת – פרידמן, שחורי, סטאל

עם עלייתה של מור לכתה א' עברה המשפחה להתגורר בתל אביב.

ושוב, ראינו ילדה לתפארת, שמחה ומאושרת, פעילה ב"צופים" – תנועת נוער שעשתה בה גדולות ונצורות – מדריכה, ראשג"דית, פרוייקט חץ וקשת, משלחת של הצופים לארה"ב (ידה בכל ויד כל בה).

מור התגייסה לצ.ה.ל. ושירתה כקצינת חינוך בחיל הצנחנים. לאחר כמה חודשים בקבע, היא השתחררה מהצבא והתחילה בקריירה מפוארת של לימודי פסיכולוגיה קלינית, עד הסמכתה בתואר ד"ר.

בזמן הלימודים באוניברסיטה מור הכירה את אדי, והם עברו להתגורר ברעננה. הם נישאו בחתונה אורתודוכסית מצומצמת בקבוץ אפיקים, שם התגוררה כזכור סבתא קיטי (סבא אריה כבר לא היה בחיים בעת הזאת). ולאחר מכן, נערכה חתונה נוספת (רפורמית), ברוב פאר והדר, בהשתתפות הרבה משפחה והרבה חברים. לרב הרפורמי בחתונה נבחר להיות חבר טוב של מור מ"הצופים" (גלעד קריב), מה שתרם להרגשה מיוחדת נוספת בטקס החופה.

החתונה של מור ואדי

לימים מור נהייתה ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, ואדי עובד בכיר בחברת טבע. עם השנים נולדו למור ולאדי שלושה ילדים מקסימים ומהממים: נגה, יובל ועומר – משפחה מאושרת, חמה ואוהבת.

שילוב של שלושה דורות סבים, הורים וילדים

הזוית האישית

עומר סטאל: היה לנו מעניין ומרגש וחווייתי לספר ולכתוב את הסיפור המשפחתי שלנו.