מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה רצמן משנת 1963שמי יפה ברוקר. נולדתי ברומניה בשנת 1946 בעיר בוקרשט.

באותה התקופה, נפטר אבי וזאת כשהייתי בת שנתיים בלבד. אבי נפטר בעקבות מחלה בגלל עבודות קשות בזמן מלחמת העולם השנייה. מכיוון שהמצב הכלכלי היה קשה עברנו לבית של סבי וסבתי ולאחר מכן כשנתנו אישור לעלות לארץ עלינו לארץ בשנת 1950 סבי, סבתי, אמי ואני את אחי שלחו עם דודי לפניי.

הגענו למעברת פרדס חנה שם חיינו בצריפים כמעט שנתיים בחורף הגגות עפו, גשם נכנס לצריפים,  היה קר בחורף, חום אימים בקיץ, קיבלנו כמות אוכל מצומצמת בתלושים. לא הייתה מקלחת ולא היו שירותים, החיים היו שם ממש קשים לא היה חשמל והיו הצפות ושלוליות. אחרי החיים במעברת פרדס חנה העבירו אותנו למעברת סלמה (לא היה ממש הבדל בין מעברה למעברה כך שהחיים לא הפכו לקלים יותר) הייתי במעברת סלמה שמונה שנים.

בשנת 1955 נשלחתי לפנימיית אלוני יצחק של עליית הנוער הייתי בת 9 ונשלחתי מחוץ לביתי בתור ילדה קטנה. אמנם אחי הגדול למד שם אבל היה לי קשה כי התגעגתי לאמא שלי. המקום היה מצוין קיבלנו חינוך, ערכים, עבדנו חצי יום בתחזוקת המקום: בגיהוץ ובחדר האוכל ולמדנו חצי יום. היו לנו פעילויות חברתיות כמו: הצגות, ריקודים נגינה ועוד הרבה פעילויות מהנות שלאף אחד לא היה בבית (במעברות). אבל עדיין כילדה שצריכה לנסוע לבד ברכבת ובאוטובוס שמחתי לחזור לבקר בבית את אמי, אך שמחתי גם לחזור לפנימייה.

אלוני יצחק

כיום אני חושבת שלמרות שהיה לי קשה מחוץ לבית בלי המשפחה אני יודעת שזה הציל אותי מסתם לגדול ברחוב כשאמא שלי עובדת למחייתנו ואני לבד בבית.

למדתי שם עד 1960 שלחו אותי ללמוד בבית ספר לספרות אחר כך הגענו לבית ביפו שם פגשתי את בעלי שגר קומה מתחתינו התחתנו 1963 ואז נולדו לנו 3 ילדים: טלי, הראל, וליאונה ולטלי נולד הנכד החמוד שלי אופק. איתו אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.  

העשרה

מעברת סלמה: "הייתה עיירה כפרית ערבית בצפונו של מישור חוף יהודה (היום גוש דן), כ-5 קילומטרים מזרחית ליפו, מזרחית וסמוך לשכונת התקווה שאדמותיה נקנו מהעיירה. השטח עליו שכנה העיירה מצוי היום בתחומן של שלוש ערים שונות – שכונת כפר שלם בתל אביב-יפו, שכונת גבעת גאולה והפארק הלאומי ברמת-גן ודרום גבעתיים."

אלוני יצחק: "אלוני יצחק הוא כפר נוער באזור הצפון ליד בנימינה השייך למועצה אזורית מנשה ונמצא ליד המושבה גבעת עדה וקיבוץ כפר גליקסון. כפר הנוער הוקם בשנת 1948 על ידי יחיאל חריף, על מנת לקלוט ילדים ניצולי שואה מארצות אירופה. הוא נקרא על שמו של יצחק גרינבוים שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בפולין, חבר הסיים הפולני, חבר מינהלת העם ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל."

 תשע"ה