מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייתו של שמעון שחר לארץ ישראל

ציפי שחר ונכדתה רוני ברנזון
משפחת שחר בקיבוץ חולתה
סבתא ציפי מספרת על סבא שמעון ועלייתו מרוסיה לארץ ישראל

שמי ציפי שחר, סבתא של רוני ומשתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, ואני מספרת את סיפורו של שמעון בעלי, סבא של רוני.

נולדתי ב1943 לפני קום המדינה. נולדתי בהר הכרמל בבית החולים ליולדות "מולדה" שהיום משמש כבניין לשימור. למדתי בבית הספר "הריאלי",ו הייתי בתנועת נוער "הצופים". בשעות הפנאי שיחקתי הרבה בחוץ משחקי מחבואים, חמור ארוך, גולות ועוד. אמי הייתה עקרת בית ואבי היה אדם פעיל במפלגת מפא"י והיה גם מזכיר וועד עובדי הרכבת. במלאת לי שתיים עשרה שנה עברנו לבית חדש והצטרפתי לתנועת "מחנות העולים", שדרכה הגעתי לקיבוץ חולתה.

לידתו של שמעון וסיפור עלייתו לארץ ישראל

בעלי שמעון, סבא של רוני, שלה אני מספרת את הסיפור, נולד בשנת 1941 , תוך כדי מלחמת העולם השנייה, שהתחילה ב1939, והסתיימה ב 1945. חמותי איטה, גרה בעיר לובלין שבפולין היא הייתה בהריון, ומכיוון שפרצה המלחמה, היא ברחה לרוסיה בעודה בהריון. בעלי, שמעון נולד באורל מקום מאוד מאוד קר, שם תמיד המעלות הן מתחת לאפס. שמעון ואימו עלו על עגלה רתומה לסוס, ותוך כדי דהרת הסוס שמעון התינוק נפל לשלג, מיד הורם ונעטף בהרבה בדים, כדי שהוא לא יקפא מקור.

חמותי איטה, נלקחה למחנות העבודה והפקידה את התינוק שלה, בידיים של משפחה רוסית לא יהודייה, תמורת כל הזהבים שהיו לה (שרשראות וטבעות).  המשפחה טיפלה בו כשנה, ולאחר מכן העבירה אותו לבית יתומים, שם שהה עד גמר המלחמה. ב 1945,  עם גמר המלחמה, איטה אספה אותו מבית היתומים והם נסעו לצרפת, שם גרו אחותו ואחיו של מיכאל חמי ז"ל.

בארץ ישראל באותה תקופה גרו אחיה ואחותו של איטה, שעלו לארץ לפני שהתחילה המלחמה, ושלחו לה תעודה, שאתה אפשרו לה לעלות לארץ ישראל. הם עלו על אונייה והפליגו עד עתלית, באונייה וַלֵּנָּה. כשהגיעו לארץ שוכנו במעברה, עד שהאח של איטה (שהיה בן אדם עמיד, והיה לו בית חרושת למברשות. בית החרושת נקרא "מברשות אריה", זה היה בית החרושת הראשון למברשות בארץ). נתן לה דירת חדר בבניין שברשותו בכיכר דיזנגוף ושם גרו . מכיוון שחמי מיכאל נפטר עוד בפולין, כשהם הגיעו  ארצה איטה נישאה לאדם אחר, שאימץ את סבא שלי שמעון, ובהמשך נולדה לו אחות ששמה זהבה, וחיה היום בקיבוץ כברי.

זאת עוד לא הייתה סוף הטרגדיה, האדם שאיטה נישאה לו ואימץ את בעלי שמעון,  וממנו נולדה אחותו זהבה, נמחץ בין שני אוטובוסים ונפטר. בעלי שמעון, בהיותו בן שלוש עשרה, הצטרף בתור "נער חוץ" לקיבוץ חולתה, שם השלים את לימודיו, ושם בנה את משפחתו. שמעון נישא לציפי (המספרת את סיפורו), נולדו להם ארבעה ילדים יפים וחכמים,  שלוש בנות ובן, יש לו שלושה עשר נכדים, והוא מוקף במשפחה אוהבת ותומכת.

שמעון נשלח ללימודים בסמינר אורנים שם השלים את לימודיו בהוראה, והתחיל את דרכו החינוכית בבית הספר "מבוא הגליל" בו לומדת רוני נכדתנו,  שמשתתפת בפרויקט "הקשר הרב-דורי.

 

שמעון ואחותו עם המשפחה

תמונה 1

סבא שמעון בתקופת הצבא

תמונה 2

הזווית האישית

רוני: נהנתי ללמוד עם סבתא והיה לי מאוד חשוב לשמוע את הסיפור של סבא שמעון.

ציפי: לפני ארבע שנים השתתפתי בקשר הרב דורי, עם נטע נכדי שם סיפרתי את סיפור חיי. כיום אני עושה את תוכנית הקשר הרב דורי עם רוני נכדתי והיה חשוב לי לספר את סיפור חייו של שמעון בעלי, ומאוד נהנתי לספרו לרוני.

מילון

קיבוץ חולתה
הוא קיבוץ באזור עמק החולה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. היישוב קרוי על שם אגם החולה.

ציטוטים

”הם עלו על עגלה רתומה לסוס ותוך כדי דהרת הסוס בעלי נפל לשלג בעודו תינוק“

הקשר הרב דורי