מאגר סיפורי מורשת

סבא ראובן נולד בשנת 1960 באוזבקיסטן שנמצאת במרכז אסיה. סבא נקרא על שם דוד שלו שנהרג במלחמת העולם השנייה. הוריו יצחק וזינה נולדו וגדלו גם הם באוזבקיסטן, שם הם גם למדו, עבדו וגידלו את שלושת ילדיהם.

לסבא היו הרבה מאוד חברים בבית הספר והוא היה אהוב על כולם. כולם גם אהבו לשמוע את הבדיחות המצחיקות שלו. עוד סבא מספר שבילדותו אהב מאוד לשחק כדורגל עם חבריו. הוא היה טוב מאוד בלימודיו ואף ציוניו היו מעולים, כל מוריו אהבו אותו מאוד.

בילדותו קיבל מסבא שלו כיפה מיוחדת שאמנם הייתה שייכת למוסלמים, אבל בגלל האנטישמיות שהייתה שם היהודים היו שמים אותה רק כשהיו הולכים לבית הכנסת, כדי שבחוץ הגויים לא יחשבו שהם יהודים. את הכיפה הזאת הוא העביר לאבי והוא העביר אותה אליי.

בשנת 1977 התחיל סבא ללמוד לימודים גבוהים ולאחר שסיים ללמוד, בשנת 1982 התחיל לעבוד כמהנדס מכונות ראשי במפעל עד שנת 1984. סבא מספר כי את החגים היהודיים הם חגגו בסתר מאחר והיו המון גויים מסביב שהיו נגד היהודים. וכך גם החתונות שבהן החופות היו בתוך הבית, בסתר.

סבא לא שירת בצבא הרוסי בגלל שהתחתן בשנת 1981 עם סבתא מיכל בגיל צעיר בשידוך ומיד הם הביאו ילדים. בשנת 1990, בגיל שלושים, סבא וכל משפחתו החליטו לעלות לארץ מתוך ציונות ומצוות ישוב הארץ.

המסר של סבא הוא לא לוותר על חלומות. סבא מספר כי בגיל שלושים ולאורך כל חייו הוא נתקל בבעיות אנטישמיות בבית ספר, בעבודה, ובכל מקום שפנה אליו – אבל בכל זאת הוא הצליח במה שרצה.

הזוית האישית

סבא ראובן ונכדו רונן השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בשנת תשפ"ב, 2022, במסגרת שנת בני מצווה בבית הספר ריגלר בנתניה, ותיעדו את סיפור עלייתו של סבא לארץ והתאקלמותו בהנחיית המורה המובילה חגית שפירא.