מאגר סיפורי מורשת

סבא יעקב בלעיש מספר

נולדתי בתוניס להוריי אבא שלום ואימא ורדה. אני ילד רביעי במשפחה לפני נולדו אחי הבכור: יוסף, אחותי אסתר, אחי רפי, ואחר כך אני. אחרי נולדה אחותי מרים ולבסוף נולדה אחותי הקטנה עליזה.

בשנת 1949 היה ניסיון לשלוח אותנו לארץ במסגרת עליית הנוער, בה עלו ילדים רבים מצפון אפריקה לישראל. ברגע האחרון אימא שלי התחרטה ולא הצטרפנו לעלייה זו. כנראה שאנחנו הילדים ניצלנו בנס, מאחר והמטוס שהטיס את הטיסה הזו, התנגש באחד ההרים המושלגים באזור בלגיה. הוא התנגש בהר והתרסק. זו הייתה תאונה קשה, כל נוסעי המטוס ילדים, מלווים וחיילים נהרגו חוץ מילד אחד שניצל שגר היום במושב ינוב.

העלייה לישראל

בשנת 1954 הוריי החליטו לעשות עלייה מתוניסיה. הפלגנו באונייה למרסי שבצרפת, שם המתנו במחנה העולים לאונייה שלנו. במחנה היו עולים מכמה ארצות בצפון אפריקה: מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה.

במחנה גרנו בצריפים וחלק באוהלים קיבלנו מזון לפי מזון הנפשות ובמהלך היום קיבלנו הרצאות על לארץ ישראל. אנחנו הילדים היינו משחקים במחבואים או משחקים אחרים וקצת לומדים את השפה החדשה, שפת העברית כי השפה שבה דיברנו יחד עם ההורים בבית הייתה ערבית, תוניסאית או צרפתית. אחרי שבועיים בערך הגיע התור שלנו לעלות לארץ ישראל.

מסמכי העלייה לארת ותמונות בני המשפחה

עליינו לאונייה בנמל מרסי בצרפת והפלגנו כשבועיים בים הסוער. בדרך היו הרבה מחלות ים הקאות, הפלגנו בתנאים קשים. כשהגענו לנמל חיפה התקבלנו על ידי עובדי הסוכנות והם החליטו לשלוח אותנו למושב בצפון שנקרא ספסופה – היום כפר חושן, הנמצא במרום הגליל מתחת להר מירון. העמיסו אותנו במשאיות, הגענו למקום אחרי נסיעה ארוכה בשעות הלילה. שם חילקו לנו מיטות מתקפלות מברזל, מזרונים ומעט מוצרי מזון בסיסים. כל משפחה קיבלה בית ובו שני חדרים, מטבחון, ומקלחת קטנטונת. השירותים לא היו בבית, אלא היו מחוץ לבית במבנה מעץ בחוץ. כך החלו חיינו בישראל, בהסתגלות לתנאי החיים במעברות, קשיי המחייה וקשיי השפה. בתחילה אבא שלי הצליח למצוא עבודה, בסיקול אבנים כדי להכשיר את הקרקע.

סבא יעקב

הזוית האישית

תמר: היה לי מאוד כיף ומעניין לחקור על סבי והתוכנית הייתה מאוד כיפית.