מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבא רבא שלי מתחיל כך: סבא רבא שלי מצד אמא, גבריאל, עלה לישראל בגיל 17, בשנת 1927 מבוכרה שבאוזבקיסטן.

דודו של גבריאל היה רבי שמעון חכם, שתרגם את התנ״ך לטאג׳יקית (השפה המקומית) וכתב אף ספרים נוספים. זה גם מקור השם של של המשפחה, חכמוב, כי בשנים ההן שמות המשפחה נתנו לרוב על פי המקצוע.

בשנות העשרים של המאה הקודמת הוטלו גזרות קשות על היהודים בבוכרה ויהודים רבים עלו לארץ ישראל וסבא רבא שלי ומשפחתו ביניהם.

העלייה הייתה מאוד קשה. הוא עלה רק עם שני האחים הקטנים שלו ואמו מפני שאביו נפטר באוזבקיסטן.

הם הלכו בשיירה, ברגל וברכיבה על גמלים, במשך שנה שלמה ועברו בדרך בפקיסטן, איראן וסוריה. הדרך הייתה מאוד קשה גם פיזית וגם נפשית: תקפו אותם שודדים, לא היה להם מה לאכול ותנאי מזג האוויר היו קשים.

מאחר שאביו נפטר, סבא רבא שלי היה בעצם אחראי על המשפחה שלו בגיל כל כך צעיר, 17 וזה גם לא היה קל.

כשהם סוף סוף הגיעו לישראל הם התיישבו בשכונת הבוכרים בירושלים ואחרי שהוא התחתן עם שפרה, גם היא מבוכרה, הוא עבר לתל אביב, שם נולדו להם ארבעה ילדים: יגאל, דני (סבא שלי), גילה ואורי. במקביל הוא פתח מספרה ברחוב השפלה ועבד בה עד לזקנתו.

גבריאל חכמוב נפטר בשנת 1995 לאחר שסבל משטף דם במוח. אורי, דודה של אמי, הבן הצעיר של גבריאל, משמר הרבה ממנהגי החגים הבוכרים.