מאגר סיפורי מורשת

סבא אלברטו נולד באורוגואי בשנת 1943. מגיל 12 הוא היה בתנועת נוער – הנוער הציוני – ובגיל 17 עלה ארצה יחד עם הוריו: סבא רבא שמואל וסבתא רבתא אלגרה.

בארץ המשפחה הגיעה לקיבוץ כפר גליקסון שבו חי אחיו יצחק, שעלה לישראל שנתיים לפניו. בקיבוץ היו עולים רבים מדרום אמריקה, דוברי ספרדית, והיה קל יותר להשתלב במקום.

בתחילת שנת 1961 סבא אלברטו התגייס לצנחנים. הגיוס לצנחנים היה מאוד מאתגר לסבא מאחר שהוא לא דיבר עברית (דיבר רק ספרדית). אך, לאט לאט, הוא השתלב ואף למד לדבר עברית בעזרת חבריו לשירות הצבאי. סבא שירת בצבא 3 שנים והשתתף מאז בכל המלחמות ממלחמת ששת הימים.

לאחר הצבא סבא חזר לקיבוץ, אך לאחר שנה עזב את הקיבוץ כיוון שרצה ללמוד חשמל. בשנת 1966 הוא התחיל לעבוד במפעל סולתם שביוקנעם, שם הוא פגש את סבתא מרצדס (ז"ל) שגם היא עבדה במקום. סבתא הייתה גם היא עולה חדשה, שהגיעה ממרוקו יחד עם משפחתה, והיא דיברה ספרדית מאחר והם דיברו במרוקו ספרדית.

בספטמבר 1967, אחרי מלחמת ששת הימים, סבא וסבתא נישאו והקימו בית בישראל. נולדו להם 4 ילדים: יעקב, שמואל (אבא שלי), דן ויעל.

סבא ואורי

בתחילת דרכם הם גרו ביוקנעם ולאחר מכן, בשנת 1973, עברו לגור  בקריית ביאליק בה סבא מתגורר עד היום.

הזוית האישית

אורי הנכד: נהניתי להכיר תקופות אחרות ותחנות בחייו של סבא שלי.